◐ Shell
reader mode source ↗
לדלג לתוכן
עריכת הקישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברק אובמה
Barack Obama
ברק אובמה, 6 בדצמבר 2012
ברק אובמה, 6 בדצמבר 2012
לידה 4 באוגוסט 1961 (בן 64)
ארצות הבריתארצות הברית הונולולו, הוואי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Barack Hussein Obama II עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום מגורים קאלורמה עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי Barry עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת קולומביה, בית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד
עיסוק פוליטיקאי, סופר, עורך דין
תארים ג'וריס דוקטור, בוגר אוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
השקפה דתית נצרות פרוטסטנטית
בת זוג מישל אובמה
ילדים סשה אובמה, מליה אובמה עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר ילדים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה ראו פרסים והוקרה
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
barackobama.com
נשיא ארצות הברית ה־44
20 בינואר 2009 – 20 בינואר 2017
(8 שנים)
סגן נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן
סנאטור מטעם מדינת אילינוי
3 בינואר 2005 – 16 בנובמבר 2008
(3 שנים ו־10 חודשים)
חבר הסנאט של אילינוי
8 בינואר 1997 – 4 בנובמבר 2004
(7 שנים ו־9 חודשים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ברק חוסיין אובמה השני (באנגלית: ‏Barack Hussein Obama IIⓘ‏Ⓘ‏; נולד ב-4 באוגוסט 1961) הוא פוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כנשיא ה-44 של ארצות הברית, בשנים 2009–2017. אובמה הוא האפרו-אמריקאי היחיד שכיהן בתפקיד זה עד כה. הוא חבר המפלגה הדמוקרטית, ולפני בחירתו לנשיא כיהן בסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת אילינוי, מינואר 2005 ועד נובמבר 2008.

בשנת כהונתו הראשונה כנשיא הוענק לו פרס נובל לשלום על "מאמציו יוצאי הדופן לחיזוק הדיפלומטיה הבין-לאומית ושיתוף הפעולה בין עמים".[1] בתחילת כהונתו התמודד עם המשבר הכלכלי העולמי של 2008, וייצב את המשק באמצעות תוכנית תמרוץ. הוא התערב במשבר בתעשיית הרכב האמריקאית וסיפק עזרה פדרלית לחברות ג'נרל מוטורס וקרייזלר בתנאי שיתארגנו מחדש. הוא העביר את חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה שהוביל לרפורמה בביטוחי הבריאות האמריקאיים, ופתח את שורות מערכת הביטחון לשירות של להט"ב ללא הגבלות (ביטל את מדיניות אל תשאל, אל תספר). בנוסף, ב-2010 התרחשה דליפת מידע בדלתיים סגורות לידי הציבור שנודעה בכינוי פרשת קייבלגייט.

לפי הבטחת הבחירות שלו, הוציא את ארצות הברית ממלחמת עיראק ב-2011 והפחית את המעורבות שלה במלחמת אפגניסטן (2001–2021). ממשל אובמה פעל לקדם מדיניות סביבתנית ונאלץ להתמודד מול אסונות טבע ואסונות אקולוגיים, בהם דליפת הנפט במפרץ מקסיקו (2010) וגל סופות הטורנדו בארצות הברית (2011). ב-2012 נבחר בשנית לנשיאות לאחר שגבר על יריבו הרפובליקני מיט רומני. ניצחונו השני הושג בהפרש קטן יותר מהראשון ב-2008. ב-2015 קידם את הסכם פריז שמטרתו הייתה להגביר את המחויבות הבין-לאומית למאבק בשינוי האקלים. לאורך הקדנציה השנייה שלו נערכו סדרת פיגועים המוניים בארצות הברית, בהם הטבח בבית הספר היסודי סנדי הוק והפיגוע במרתון בוסטון. בנוסף, לקראת בחירתו בשנית התרחשה מתקפת טרור בקונסוליה האמריקנית בבנגאזי שבלוב. בהמשך הקדנציה השנייה שלו הביא אובמה לשחזור יחסי ארצות הברית–קובה, שהיו מנותקים מאז המהפכה הקובנית.

בתחום מדיניות החוץ המשיך במלחמה העולמית בטרור והורה על מבצע חנית נפטון בו נהרג אוסאמה בן לאדן, מנהיג ארגון אל-קאעדה, אשר היה אחראי לסדרת פיגועים רצחניים ברחבי העולם, ובראשם פיגועי 11 בספטמבר. בימיו התחולל האביב הערבי והחלה מלחמת האזרחים בסוריה, שארצות הברית התערבה בה במבצע נחישות טבועה. בהנהגתו ארצות הברית קידמה מגעים עם איראן שהבשילו לכדי הסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית, הסכם שארצות הברית נסוגה ממנו תחת יורשו, דונלד טראמפ. סגנו של אובמה, ג'ו ביידן, נבחר לנשיא בבחירות 2020.

נעוריו ותחילת דרכו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות בהוואי - מימין לשמאל: ברק אובמה; אחותו למחצה, מאיה סואטורו; אמם, אן דנהאם וסבם, סטנלי דנהאם (צולם באמצע שנות ה-70)
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

אובמה נולד בהונולולו, בירת הוואי. אמו של אובמה היא אן דנהאם, אמריקאית לבנה ממוצא אנגלי בעיקר, ילידת 1942. דנהאם, שנולדה וגדלה בוויצ'יטה שבקנזס, נדדה עם הוריה, אשר עסקו בהוראה, מהמדינה בה גדלה לטקסס, למדינת וושינגטון ולבסוף להונולולו שבהוואי. אביו, ברק אובמה האב, יליד 1936, אתאיסט בן למשפחה מוסלמית מצד אביו ונוצרית מצד אמו בקניה, שהיה נשוי ואב לשני ילדים, אותם עזב כשזכה במלגת הצטיינות ללימודי מתמטיקה וכלכלה באוניברסיטת הוואי בארצות הברית. לאחר שובו לקניה, היה לכלכלן בכיר במשרד האוצר שם. הוריו של ברק אובמה נפגשו בסוף שנת 1960, במהלך חוג ללימוד רוסית באוניברסיטה בהוואי.

הוריו נישאו במאווי בפברואר 1961, ובנם ברק אובמה הבן נולד לאחר 6 חודשים, באוגוסט 1961. סמוך לאחר לידתו נסע עם אמו לסיאטל לצורך לימודיה באוניברסיטה, שם למדה מספטמבר 1961 עד יוני 1962, ובמחצית השנייה של 1962 חזרו להונולולו.[2] אובמה האב עזב את הונולולו ביוני 1962 לאחר שהשלים את לימודי התואר הראשון שלו בכלכלה, לטובת המשך לימודיו באוניברסיטת הרווארד, ואילו האם והבן נשארו בהונולולו. בשנת 1964 התגרשו הוריו, ואובמה לא שב לראות את אביו, שחזר לקניה ב-1964, לבד מביקור של חודש אחד בהוואי בסוף שנת 1971 כאשר היה בן עשר. אביו של אובמה נישא פעם נוספת ב-1964 לרות נידסאנד, יהודייה אמריקאית שפגש במסצ'וסטס, ומאוחר יותר התגרש ממנה וחזר לאשתו הראשונה. האב נהרג בשנת 1982 בתאונת דרכים. אחיו למחצה של ברק אובמה, מארק אובמה, בנה של נידסאנד, חי בסין ומשמש בה מורה ויועץ עסקי[3] אן דנהאם אובמה נישאה בשנית ללולו סוטורו, סטודנט אינדונזי, והמשפחה עקרה בשנת 1967 לג'קרטה שבאינדונזיה, שם התגורר אובמה עם אמו ואביו החורג. אמו ילדה באותה עת בת, מאיה, אחותו למחצה של ברק. במהלך שהותו למד אובמה שלוש שנים בבית ספר קתולי פרטי, בו רכש את יסודות השפה האינדונזית, שבה התנהלו הלימודים. הוא זכה לחינוך בשפה האנגלית דרך לימוד ביתי מצד אמו; היא נהגה להעיר אותו חמש פעמים בשבוע בשעה ארבע בבוקר כדי להשלים את לימודיו למרות מחאותיו.[4][5]לאחר שלוש שנים עברה המשפחה לשכונה טובה יותר עקב קידום עבודה של האב, ולכן עבר אובמה ללמוד בבית ספר ממשלתי חילוני במשך שנה. בשנת 1971 שב אובמה לבדו להוואי, שם התגורר אצל סבו וסבתו מצד אמו. אמו, שנפרדה מבעלה, חזרה להוואי בשנת 1972 עד שובה חזרה לאינדונזיה בשנת 1977 לצורכי עבודה כאנתרופולוגית. דנהאם התגרשה מבעלה סוטורו בשנת 1980 ונפטרה בשנת 1995.

עם השלמת לימודיו בבית הספר התיכון היוקרתי "פונהו" שבהונולולו, המשיך אובמה את לימודיו במכללת אוקסידנטל שבפרוורי לוס אנג'לס. אחרי שתי שנות לימודים עבר ללמוד באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק, שם קיבל תואר ראשון במדע המדינה עם התמחות ביחסים בין-לאומיים ב-1983. אובמה שימש כשנתיים ככותב ועורך בחברת הפרסום והייעוץ BIC ובמכון המחקר NYPIRG שבמנהטן, כשלאחר מכן, ב-1985, עבר לשיקגו והפך לרכז קהילתי באחד מרבעיה העניים של העיר. במסגרת עבודתו הוביל מספר פרויקטים, שעיקרם שיפור תנאי המגורים ברובע, בהם הכשרה מקצועית למובטלים, הכנת תלמידים להשתלבות בהשכלה גבוהה, שיפור בתי הספר הציבוריים והסרת מפגעים סביבתיים.

אחרי שלוש שנות הפוגה מלימודים, שב ללימודי המשפטים באוניברסיטת הרווארד. בשנת 1991 סיים את לימודיו בהצטיינות, במהלכן היה האמריקאי-אפריקאי הראשון שכיהן כנשיא כתב העת הסטודנטיאלי היוקרתי "Harvard Law Review". בחירתו של אובמה כנשיא השחור הראשון של כתב עת זה זכתה לתשומת לב לאומית בתקשורת, והובילה לחתימת חוזה עם מוציא לאור וקידום עבור ספר אוטוביוגרפי העוסק ביחסי גזע, שהתפתח לספר זכרונות אישיים שפורסם ב-1995 כ"חלומות מאבי" (Dreams from My Father).

בשנת 1989, כאשר שימש מתמחה במשפט ציבורי לעונת הקיץ במשרד עורכי הדין "סדלי אוסטין" שבשיקגו, פגש אובמה את מישל רובינסון, שהייתה עורכת דין צעירה בחברה. השניים נישאו בשנת 1992. באותה שנה מת סבו ואמו סיימה את עבודת הדוקטורט שלה.

אחרי השלמת לימודי התואר עבר אובמה לשיקגו והפך פעיל במפלגה הדמוקרטית, כשהוא רושם לזכותו הצלחה ב"מסע הצבַּע" (Project Vote), במסגרתו ארגן את הירשמם של עשרות אלפי בוחרים שחורים לקראת הבחירות.[א] הפרויקט תרם לניצחונו של ביל קלינטון במדינת אילינוי בבחירות לנשיאות ארצות הברית, ולניצחונה של קרול מוזלי בראון בבחירות לסנאט. בתקופה זו כתב אובמה את ספרו הראשון, "חלומות מאבי" (1995) - אוטוביוגרפיה המתחקה במסע בעקבות אביו ומשפחתו שבקניה, אחר שורשיו, ואחר זהותו הגזעית של אובמה. אובמה עסק בתקופה זו גם כמרצה למשפט חוקתי באוניברסיטת שיקגו, ועבד כעורך דין בתחום זכויות האזרח.

תחילת הקריירה הפוליטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנאטור במדינת אילינוי והבחירה לסנאט (1997–2004)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדיוקן הרשמי של אובמה בעת שהיה חבר הסנאט של ארצות הברית
אובמה יחד עם הסנאטור ריצ'רד לוגאר בביקור במתקן רוסי לפירוק טילים ניידים, אוגוסט 2005

כחבר המפלגה הדמוקרטית, נבחר אובמה ב-1996 לסנאט של מדינת אילינוי על תקן המחוז ה-13, שבאותה עת כיסה מספר שכונות בחלקה הדרומי של שיקגו. בסנאט היה פעיל במיוחד בחקיקה להידוק הפיקוח על ניהולם הכספי של מסעי בחירות, בפעולות להרחבת שירותי הבריאות למשפחות עניות, ובשינויים בחוקי רווחה ושיקום אסירים. אובמה קנה לעצמו שם כמחוקק היודע לשתף פעולה עם מחוקקים משני עברי המתרס הפוליטי.[6]

ב-2000 התמודד אובמה בבחירות המקדימות על מושב בבית הנבחרים של ארצות הברית המייצג את המחוז הראשון של אילינוי, מול המועמד הדמוקרטי המכהן מזה ארבע כהונות, אך הובס ברוב גורף.

במאי 2002 הזמין אובמה סקר המעריך את סיכוייו לזכות במרוץ לסנאט ב-2004; הוא הקים ועדת מסע בחירות, החל לגייס כספים ושכר את שירותיו של היועץ הפוליטי והתקשורתי דייוויד אקסלרוד עד אוגוסט. בינואר 2003 הכריז רשמית על מועמדותו לסנאט. אובמה נודע כמי שהתנגד לפלישה לעיראק שנקט ממשל בוש ב-2003 עוד בתחילתה, ונכח בשתי הפגנות נגדה בשיקגו ואף נאם בהן.

הוא שב והציג רשמית את מועמדותו בשנת 2004, הפעם למקום בסנאט. בבחירות המקדימות לנציגות המפלגה הדמוקרטית זכה אובמה בתמיכה של אישים מרכזיים מהמפלגה במדינה, כמו גם של עיתונים חשובים, תמיכה שסייעה לו לנצח בבחירות המקדימות ברוב גדול, בפרט לאחר ששמו של יריבו העיקרי נקשר בפרשיות של אלימות בתקשורת. אובמה הוביל בסקרים על פני יריבו הרפובליקני, ג'ק ראיין. פרישתו של ראיין מן המירוץ, בעקבות גילויים מביכים על נישואיו הראשונים לשחקנית ג'רי ראיין,[ב] הובילה למינויו של אלן קיז כמועמד של הרגע האחרון (פחות משלושה חודשים לפני הבחירות). במהלך הזמן שנותר, ניצחונו של אובמה מול קיז לא הוטל בספק, ובשלבים האחרונים של מסע הבחירות אף יכול היה אובמה להרשות לעצמו לפעול למען מועמדים אחרים כשהוא מפנה לטובתם חלק מקרנות מסע הבחירות שלו. ביום הבחירות זכה אובמה לתמיכתם הגורפת של 70 אחוז מהבוחרים, והפך לסנאטור האמריקאי-אפריקאי החמישי בתולדות ארצות הברית, והיחיד שכיהן אותה עת בסנאט.

עוד במהלך מסע הבחירות נבחר אובמה לשאת את הנאום המרכזי בוועידת המפלגה הדמוקרטית ביולי 2004. נאום זה, החשוב בנאומים לבד מנאומי קבלת המועמדות, הבליט את כישרונו הרטורי של אובמה, חיזק את מעמדו בזירה הארצית, והפך את ספרו האוטוביוגרפי הנשכח לרב-מכר.[7]

בסנאט של ארצות הברית (2005–2008)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אובמה הושבע כסנאטור ב-3 בינואר 2005. בסנאט הוא שימש חבר בכמה ועדות ופעל, יחד עם ריצ'רד לוגאר הרפובליקני, לקידום החלטות למניעת הפצת נשק (קונבנציונלי ובלתי קונבנציונלי) ממדינות ברית המועצות לשעבר והגעתו לידי טרוריסטים, והשתתף בניסיון להגיע לרפורמה מוסכמת בנושא ההגירה (ניסיון שהצליח בסנאט, אך נכשל בבית הנבחרים). חשיבות רבה יותר נודעה לביקור שערך בקניה, באוגוסט 2006, שזכה להדים בתקשורת הבין-לאומית. במהלכו ביקר את משפחתו בקניה, כולל בכפר בו נולד וגדל אביו, שבו התקבל בהתלהבות, נאם באוניברסיטת ניירובי ויזם חוק לסיוע לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.

כמה שבועות אחרי המסע המתוקשר פרסם אובמה את ספרו השני "תעוזת התקווה", בו פרש את חזונו לעתידה של ארצות הברית. הספר הפך כמעט מיד לרב-מכר וחיזק את מעמדו של אובמה ככוכב עולה בשמי הפוליטיקה האמריקאית.

בסנאט היה חבר אובמה בוועדות הבאות: ועדת החוץ, ועדת הסביבה והעבודות הציבוריות והוועדה לענייני חיילים משוחררים עד דצמבר 2006. בינואר 2007 עזב את הוועדה לסביבה ועבודות ציבוריות, ונרשם במקומה לוועדה לבריאות, חינוך, עבודה ופנסיות וכן לוועדה לביטחון המולדת ועניינים ממשלתיים. הוא גם הפך ליושב ראש תת-הוועדה לעניינים אירופאים. כחבר בוועדת החוץ היוקרתית של הסנאט, ערך אובמה מסעות רשמיים למזרח אירופה, המזרח התיכון, מרכז אסיה ואפריקה. בין השאר ביקר בישראל וברשות הפלסטינית.[8]

ב-13 בנובמבר 2008 הכריז אובמה כי הוא יתפטר מתפקידו בסנאט ב-16 בנובמבר, לפני תחילת תקופת הברווז הצולע של הקונגרס, כדי להתמקד בתהליך המעבר לנשיאות.[9] את מקומו בסנאט מילא רולנד בוריס.

המרוץ לנשיאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008

מועמדות המפלגה הדמוקרטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אובמה ומשפחתו, רגע לפני הכרזתו על קמפיין הריצה לנשיאות, ספרינגפילד, אילינוי.
ג'ו ביידן, ברק אובמה ובנות זוגם, ביום ההכרזה על ביידן כשותפו של אובמה למרוץ לנשיאות.
ברק אובמה באספת בחירות, ינואר 2008.

הכריזמה האישית של אובמה, כישרונו הרטורי והשינוי שהתבטא בגילו, בגישתו הרעננה ובצבע עורו עוררו תקוות בקרב דמוקרטים כבר עם היבחרו לסנאט, והסנאטור הצעיר סומן כמועמד עתידי אפשרי לנשיאות. אובמה הכריז כי אין בכוונתו להתמודד על הנשיאות בשנת 2008, וכי ימתין עד תום כהונתו בת שש השנים בסנאט לפני שיתמודד על תפקיד בזירה הלאומית. למרות זאת, ניכר היה כי אובמה שוקל אפשרות להציג את מועמדותו, במיוחד נוכח היעדר מועמד חלופי ברור מטעם הדמוקרטים, שיתמודד מול הילרי קלינטון. במהלך מסע קידום המכירות של "תעוזת התקווה" כבר החל אובמה להכין את הקרקע להצגת מועמדותו, ובריאיון ל"פגוש את העיתונות", הודיע כי על אף הכרזותיו הקודמות, הוא מתחיל לשקול הצטרפות למרוץ הקרוב לנשיאות.[10]

זמן לא רב לאחר מכן, בפברואר 2007, הכריז אובמה כי הוא מתכוון לנסות להיבחר למועמדה של המפלגה הדמוקרטית בשנת 2008. אובמה בחר להכריז על מועמדותו בבניין בית הנבחרים הישן שבספרינגפילד, אילינוי, המקום בו נאם גם בן אחר של המדינה, אברהם לינקולן (שהיה דווקא חבר במפלגה הרפובליקנית המתחרה), את נאומו ההיסטורי "House Divided" ב-1858.[11][12]

על אף שלרשות יריבתו המרכזית, הסנאטורית מניו יורק הילרי קלינטון, עמד מנגנון בחירות משומן, יחד עם תמיכה משמעותית בין בוחרים דמוקרטיים וחברי מפלגה מבוססים, וסיוע משמעותי בדמות בעלה, הנשיא לשעבר הפופולרי ביל קלינטון, החל אובמה לצבור תמיכה בקרב הבוחרים, כשהכינוסים ואסיפות הבחירות שלו זוכים לתשומת לב תקשורתית רבה. ב-3 בינואר 2008 זכה אובמה בניצחון מפתיע בבחירות המקדימות באיווה, המשמשת פעמים רבות סימן לעתיד לבוא. אחרי הניצחון המפתיע הגיע ניצחון של קלינטון בבחירות המקדימות בניו המפשייר, שנתן אות למאבק קשה בין השניים על המועמדות. אובמה זכה במועמדות בכתריסר מדינות, אך קלינטון, לעומתו, זכתה במדינות מרובות אוכלוסין רבות, וביניהן ניו יורק וקליפורניה. מאוחר יותר, המשיך אובמה בניצחונות מרשימים בכמה מדינות קטנות, אך במרץ נחל שוב מפח נפש, כאשר בבחירות בטקסס ובאוהיו ניצחה קלינטון. גם בפנסילבניה, באפריל 2008, זכתה דווקא קלינטון. לאובמה היה יתרון לא גדול, אך ממשי, על פני קלינטון במספר הצירים שנבחרו, אך לקלינטון הייתה שמורה תמיכתם של "נציגי העל" (אנשי המפלגה הזכאים לקולות בוועידת המפלגה, בלי קשר לתוצאות הבחירות המוקדמות במדינתם). ניצחונות נוספים של אובמה, דלדלו תמיכה מובטחת זו, ואחרי ניצחונו של אובמה במונטנה ובדרום דקוטה (יוני 2008), הובטחה לו תמיכת רוב הנציגים בוועידת המפלגה.[13]

ב-3 ביוני 2008, עם השגת מספר הצירים הנדרש, הכריז אובמה על ניצחונו במרוץ לראשות המפלגה הדמוקרטית. ב-7 ביוני 2008 פרשה קלינטון מן המרוץ והכריזה על תמיכתה באובמה.[14] המועמדות אושרה באופן רשמי בוועידת המפלגה הדמוקרטית בדנוור ב-27 באוגוסט 2008.

במהלך הקמפיין אימץ אובמה את סיסמאות הבחירות: "כן אנחנו יכולים" (Yes, We Can), ו"שינוי שאנו יכולים להאמין בו", שליוו אותו גם בהמשך מסע הבחירות. אובמה וקלינטון כאחד נהגו זהירות, למרות מסע הבחירות החריף, בהתבטאויותיהם, מחשש שהתבטאויות חריפות מדי יגרמו לניכור תומכים מסורתיים של המפלגה (אובמה נהנה מתמיכה רבה בקרב צעירים, משכילים ואפרו-אמריקאים; ואילו קלינטון נהנתה מתמיכת נשים, היספנים ולבנים משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות). במהלך מסע הבחירות עשה אובמה שימוש חדשני, רחב ומרכזי באינטרנט, וברשתות החברתיות בפרט, גם ככלי לגיוס כספים, וגם ככלי פעילות שטח (פוליטיקה 2.0).

מערכת הבחירות הכלליות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
התפלגות ההצבעה במדינות השונות: המדינות באדום תמכו בג'ון מקיין ובמדינות בכחול הושג רוב לברק אובמה.
אובמה מושבע על ידי נשיא בית המשפט העליון, ג'ון רוברטס.

לאור התחושה הציבורית כי נקודת החולשה שלו נעוצה בתחום מדיניות החוץ, החליט אובמה לצאת לסבב ביקורים באזורי קונפליקט בעולם, במהלך יולי 2008. במסגרת סבב זה, ביקר אובמה באפגניסטן, עיראק, כווית ובישראל. הוא ביקר בירושלים ובשדרות ונפגש עם ראש הממשלה אהוד אולמרט, נשיא המדינה שמעון פרס, עם שרי החוץ והביטחון ציפי לבני ואהוד ברק, וכן עם ראש האופוזיציה בנימין נתניהו.[15]

ב-23 באוגוסט 2008 הודיע אובמה כי בחר בסנאטור הוותיק ג'ו ביידן כמועמדו לתפקיד סגן הנשיא. ההודעה הראשונית על כך הועברה לתומכי אובמה, לראשונה בהיסטוריה, במסרון. לרוב אורכו של מסע הבחירות, הוביל אובמה בפער בולט על פני יריבו הרפובליקני ג'ון מקיין בסקרי דעת הקהל. המשבר הכלכלי של 2008 שפרץ בספטמבר הגביר את התמיכה באובמה: מוקד הדיון הציבורי הוסט מענייני ביטחון ומדיניות-חוץ, שבהם היה יתרון למקיין המנוסה, לנושאי כלכלה, וכן התגבר הרצון בחילופי שלטון לנוכח אחריותו של הממשל הרפובליקני למשבר.

סבתו של אובמה, מדלן דנהאם, נפטרה מסרטן בגיל 86, יום לפני הבחירות.[16] ב-4 בנובמבר 2008 נבחר ברק אובמה לכהן כנשיאה הארבעים וארבעה של ארצות הברית,[ג] לאחר שזכה ב-365 אלקטורים, לעומת מקיין, אשר זכה ב-173 אלקטורים בלבד. אובמה גם זכה ברוב קולות המצביעים, כ-52.9% מן הקולות לעומת כ-45.7% שקיבל מקיין.[17]

ב-17 בדצמבר 2008 נבחר אובמה לאיש השנה של "טיים מגזין". עורכי המגזין נימקו זאת במועמדותו ובבחירתו ההיסטורית לתפקיד הנשיא, שהתרחשה לאחר עלייתו המטאורית בפוליטיקה האמריקאית.[18] ב-20 בינואר 2009 הושבע לנשיאות, והיה, מצד אביו, לנשיא האפרו-אמריקאי הראשון, לאחר שכבר היה הראשון שזכה למועמדות אחת המפלגות הגדולות.[19]

הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2012

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2012

באפריל 2011 הכריז אובמה כי יתמודד על כהונה נוספת בבחירות בנובמבר 2012. ביולי 2011 פרסם מטה הבחירות של אובמה כי הוא הצליח לגייס סכום שיא של יותר מ-86 מיליון דולר בשלושת החודשים הראשונים של הקמפיין. בוועידת המפלגה הדמוקרטית שנערכה בשארלוט, צפון קרוליינה, מונה רשמית יחד עם סגנו ג'ו ביידן למועמדות הנשיא וסגן הנשיא של המפלגה הדמוקרטית. יריביו העיקריים היו המועמד הרפובליקני מיט רומני, והמועמד לסגן הנשיא פול ראיין.

במהלך הקמפיין השתמש אובמה באוטובוס המשוריין של נשיא ארצות הברית, גראונד פורס 1.

ב-6 בנובמבר 2012 נבחר אובמה לקדנציה שנייה כנשיא ארצות הברית ה-44, לאחר שגבר על יריבו הרפובליקני מיט רומני, וזכה ב-332 קולות האלקטורים וב-51.1% ממניין הקול הפופולרי.[20] אובמה נהיה לנשיא הדמוקרטי הראשון מאז פרנקלין דלאנו רוזוולט שנבחר פעמיים עם רוב מוחלט במניין הקול הפופולרי.[ד][21]

ב-21 בינואר 2013 הושבע לכהונה שנייה לנשיאות.[22]

סיום כהונתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אובמה פוגש את הנשיא הנבחר דונלד טראמפ בבית הלבן, 10 בנובמבר 2016

לקראת סיום כהונתו, בתום שתי קדנציות, פעל אובמה על מנת לסייע למועמדת הדמוקרטית להחלפתו, הילרי קלינטון. חרף תמיכה זו, ניצח ב יריבהּ של קלינטון, איש העסקים והידוען . בדצמבר , על רקע זכייתו של טראמפ בבחירות, ממשל אובמה האשים את רוסיה בהתערבות גסה בבחירות הנשיאותיות (ראו ) וכתגובה לכך, גירש 35 דיפלומטים רוסים השוהים בארצות הברית. אובמה חתם על שורת חוקים כדוגמת חוק הטיפולים של שהרחיב את המימון על , חוק מכירות כרטיסי אונליין שהוציא מחוץ לחוק את השימוש ב לרכישת כרטיסים דרך האינטרנט, ולבסוף בינואר ערך מסיבת פרידה מהתפקיד עם שחקני קולנוע וידוענים מ וב- נאם את נאום הפרידה שלו בפני קהל תומכיו ב.

לאחר הנשיאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2018 ייסדו ברק ומישל אובמה חברה בשם Higher Ground Productions המפיקה בעיקר סרטים תיעודיים. לאחר זמן קצר חתמו על עסקה עם נטפליקס, ומאז הפיקו שורה של סרטים וסדרות. בין השאר הופיע אובמה בסדרה העוסקת בשמורות טבע בקליפורניה, קניה, אינדונזיה וצ'ילה.[83] החברה הפיקה גם סדרת פודקאסטים עבור ספוטיפיי בשנים 2019 עד 2022. ביוני 2022 חתמה החברה על עסקה רבת-שנים עם חברת Audible (אנ').

בעקבות הסדרה על שמורות הטבע זכה אובמה בפרס אמי בקטגוריית הקריין הטוב ביותר. כמו כן זכה בשני פרסי גראמי על גרסאות הספרים המוקלטים של ספריו האוטוביוגרפיים "חלומות מאבי" ו"תעוזת התקווה".[84]

במרץ 2023 ביקר כאדם פרטי באוסטרליה, ונשא שני נאומים בסידני, עליהם קיבל תשלום של כמיליון דולר.[85]

ביוני 2024 פורסם כי אובמה מקורב לנשיא ארצות הברית ג'ו ביידן ומייעץ לו בעניינים פוליטיים ואישיים.[86]

משפחתו וחייו האישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
משפחת אובמה בתצלום משפחתי מהחדר הירוק ב-2009
חוסיין אוניאנגו אובמה
חוסיין אוניאנגו אובמה
 
אקומו ניאניוגה
אקומו ניאניוגה
 
סטנלי דאנהם
סטנלי דאנהם
 
מאדלין לי פיין
מאדלין לי פיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ברק חוסיין אובמה האב
 
אן דאנהם
 
לולו סוטורו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מישל אובמה
 
ברק חוסיין אובמה השני
מיה
מיה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נטאשה "סשה" אובמה
נטאשה "סשה" אובמה
 
מליה אן אובמה
מליה אן אובמה
 
 
 

אן דאנהם, אמו של אובמה, הייתה אנתרופולוגית במקצועה. באמצע שנות ה-90, בעודה מתגוררת באינדונזיה, חלתה דאנהם במחלת הסרטן. בעקבות זאת חזרה להוואי, על מנת לגור ליד אמה. אן דאנהם נפטרה ב-7 בנובמבר 1995, בגיל 52. מאדלין דאנהם, סבתו של אובמה, גידלה את אובמה יחד עם בעלה, סטנלי דאנהם, בדירתם שבהונולולו מאז היותו בן עשר. מאדלין דאנהם נפטרה ב-2 בנובמבר 2008, יומיים לפני הבחירות בסופן הפך נכדה לנשיא.

לאובמה ישנם שבעה אחים למחצה מצד אביו הקנייתי (מאליק אובמה הוא אחד מהם). כמו כן, יש לו אחות למחצה בשם מאיה סואטורו, עמה גדל אובמה. מאיה היא בתם של אמו האמריקאית ובעלה השני, שהוא ממוצא אינדונזי.

אובמה נודע בתור "בארי" בצעירותו, אך לאחר שהמשיך לקולג' ביקש שיפנו אליו בשמו "ברק". מלבד העובדה שאנגלית היא שפת האם של אובמה, הוא מדבר גם אינדונזית ברמת השיחה - שפה אותה למד במהלך ילדותו כאשר שהה ארבע שנים בג'קרטה.

ביוני 1989 הכיר לראשונה את מישל רובינסון, בעת שהוא הועסק באופן זמני במשרד עורכי דין בשיקגו. ברק ומישל החלו לצאת בקיץ 1989 ובהמשך התארסו בשנת 1991, והתחתנו ב-3 באוקטובר 1992. בתם הראשונה של בני הזוג, מליה אן, נולדה ב-4 ביולי 1998. הבת השנייה של בני הזוג, נטאשה (מכונה "סשה"), נולדה ב-10 ביוני 2001.

הנשיא אובמה והגברת הראשונה בכנסייה האפיסקופלית המתודיסטית האפריקאית בוושינגטון, ינואר 2013

אובמה ניסה להפסיק לעשן מספר פעמים במהלך חייו, לעיתים תוך שימוש בתחליפי ניקוטין. מישל אובמה ציינה בראיון כי אובמה נגמל לחלוטין מעישון בתחילת 2010.[87]

אמונה והגדרה כאמריקאי-אפריקאי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אובמה הוא נוצרי פרוטסטנטי שהשקפותיו הדתיות התפתחו במהלך חייו הבוגרים. בספרו "תעוזת התקווה" כתב כי הוא "לא גדל בבית דתי". הוא מתאר את אמו, שגודלה על ידי הורים לא דתיים, כמי שלא החזיקה בקשר לדת, אך ציין כי היא הייתה עבורו "בדרכים מסוימות האדם הכי מעורר רוחנית שהכרתי בחיי". הוא מתאר את אביו כמי שהיה "אתאיסט מוחלט" בעת שהוריו הכירו. בינואר 2008 אמר בריאיון למגזין אוונגליסטי: "אני נוצרי, ואני נוצרי אדוק. אני מאמין במותו ובתחייתו של ישו המשיח. אני גם מאמין שהאמונה מעניקה לי כלים להתנקות מחטאי".[88]

משפחתו של אובמה חברה בקהילה נוצרית שחורה,[89] השייכת ל"כנסייה המאוחדת של המשיח" (UCC - United Church of Christ) - ארגון כנסייתי אמריקאי הידוע בעמדות ליברליות בנושאים שונים.

אובמה מגדיר את עצמו אמריקאי-אפריקאי, אולם בקרב הציבור האמריקאי-אפריקאי יש שאינם רואים בו חלק מהם, ויש המחשיבים אותו כ"מעורב", שכן אינו מצאצאי העבדים האפריקאים באמריקה, אלא בן לאב שנולד וחי באפריקה ולאם לבנה. בשיח הציבורי, כפי שזה בא לידי ביטוי בתקשורת האמריקאית, ההתייחסות אליו היא כאל אמריקאי-אפריקאי.

במחקר גניאולוגי שנערך בשנת 2012, התגלה כי אובמה הוא דור 11 לג'ון פאנץ', השחור הראשון ששועבד על אדמת אמריקה, בשנת 1640. הקשר הוא דרך אמו של אובמה.[90]

ספריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אובמה כתב שלושה רבי-מכר: זיכרונות ילדות בשם "חלומות מאבי", "תעוזת התקווה", פרשנות פוליטית משלו על הפוליטיקה בארצות הברית ו"ארץ מובטחת" זכרונות מימיו בבית הלבן.

ספרו הראשון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חלומות מאבי

בעקבות היבחרו לעורך ה-Harvard Law Review, והיותו האמריקאי-אפריקאי הראשון שזכה בתפקיד זה, הוצע לו לכתוב אוטוביוגרפיה. הספר, שיצא לאור ב-1995, נקרא "Dreams from My Father", ובו תיאר את תקופת ילדותו ונעוריו, את החיים כילד שחור במשפחה אמריקאית לבנה מהמעמד הבינוני של סבו וסבתו, בצל דמות האב הקנייתי שאותו הכיר רק מסיפורים, את העיסוק המתמיד בזהותו שסיטואציה זו גרמה לו, את התקופה שחי באינדונזיה עקב נישואיה השניים של אמו, ואף את השימוש במריחואנה וההתנסות בקוקאין בסוף שנות העשרה של חייו. הספר מסתיים בביקורו בקניה, ארבע שנים לאחר מות אביו, ביקור שבו עלה לקבריהם של אביו וסבו, ולמד להכיר את אביו כפי שהיה, ולא כפי שדמיין את דמותו מסיפורים מקוטעים שעליהם גדל.

הספר יצא לאור מחדש ב-2004, כאשר הפך אובמה לדמות פוליטית לאומית. בשנת 2006, הופק הספר בגרסת אודיו, עליה זכה אובמה בפרס גראמי. הספר היה לרב-מכר, והכניס לאובמה ממון רב. בעזרתו שילמו הוא ורעייתו את חובותיהם מתקופת הלימודים ורכשו בית בשיקגו.

ספרו השני

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תעוזת התקווה

ספרו השני הוא "The Audacity of Hope" ("תעוזת התקווה"), כותרת הספר לקוחה מדרשה של אביו הרוחני, הכומר ג'רמיה רייט, ממנו התנער אובמה לאחר שהתפרסם כי התבטא בחריפות נגד ארצות הברית. הספר הפך לרב-מכר יוצא דופן ביחס לספרי עיון של פוליטיקאים, וכשהופק בגרסת אודיו, זכה עליו אובמה בפרס גראמי.[91]

ספרו השלישי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ארץ מובטחת

ספרו השלישי הוא ארץ מובטחת (באנגלית: A Promised Land), ספר זיכרונות על תקופת נשיאותו בבית הלבן. הספר פורסם ב-17 בנובמבר 2020. וזהו הראשון משני כרכים מתוכננים שכתב אובמה אודות כהונתו כנשיא ארצות הברית בין השנים 2009 ל-2017.

פרסים והוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • פרס נובל לשלום (2009)
  • פרס פרופיל האומץ (2017)
  • מסדר סיקטונה (28 באפריל 2014)
  • מדליית המלך עבד אל-עזיז (2009)
  • פרס אודי לקריינות של סופר או סופרים (2022)
  • איש השנה של הפיננשל טיימס (2008)
  • פרק פניקס (2008)
  • פרס אמי לקריין הטוב ביותר (3 בספטמבר 2022)
  • פרס התקשורת הגרמנית (2016)
  • פרס פרס NAACP Image לעבודה ספרותית, ספר עיון (2007, 2021)
  • עיטור נשיא מדינת ישראל (21 במרץ 2013)
  • פרס גרמי לאלבום ספוקן וורד (8 בפברואר 2006)
  • פרס NAACP Image - פרס יושב הראש (2005)
  • איש השנה של המגזין "טיים" (2008)
  • פרס גרמי לאלבום ספוקן וורד (2005)
  • איש השנה של המגזין "טיים" (2012)
  • רומי
  • המדליה הלאומית למדעים
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת יוהנסבורג
  • מסדר הראג'אמיטראבהורן
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת נוטרדאם
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת נורת'ווסטרן
  • מדליית המלך עבד אל-עזיז

מינים שנקראו על שם ברק אובמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המין הראשון שנקרא על שמו של הנשיא הפופולרי היה חזזית שנתגלתה ב-2007 באיי סנטה רוזה בקליפורניה וקיבלה את השם קלופלקה אובמאי במאמר מדעי שפורסם ב-2009. מינים נוספים שנקראו על שם אובמה הם: האובמדון - מין לטאה שהתקיימה בסוף הקרטיקון, 3 מיני דגים האחד טוסאנוידס אובמה (נתגלה סמוך להוואי), טלאוגרמה אובמאורום (נתגלה בנהר קונגו באפריקה) ואתאוסטומה אובמה (מין אנדמי שנתגלה בנהרות במזרח ארצות הברית). 2 מיני טפילים ברקטרמה אובמאי (עלוקה שנתגלתה במלזיה), פרגורדיוס אובמאי (מין של תולעת שיער שנתגלתה בקניה). ציפור ניסטלוס אובמאי (נתגלתה באמזונאס ב-2008), עכביש אפטוסטיכוס ברקאובמהי (נתגלה בקליפורניה ב-2012).[92] כל תשעת המינים הללו נקראו על שמו של אובמה כהוקרה על תרומתו למען הסביבה.[93]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיינו גם בפורטלים:
פורטל אישים
פורטל ארצות הברית
פורטל מדע המדינה

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשמי

קורות חיים
אחר
נאומיו

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ ההצבעה בבחירות בארצות הברית תובעת רישום מוקדם של הבוחרים וברוב מערכות הבחירות יש פער ניכר בין מספר בעלי זכות ההצבעה להלכה, לבין מבצעי הרישום המוקדם, הזכאים להצביע בפועל.
  2. ↑ הגילויים באו מהדיונים החסויים במשפט גירושיו.
  3. ↑ אובמה הוא האיש הארבעים ושלושה שכיהן כנשיא ארצות הברית, אולם הספירה המקובלת בארצות הברית מונה את גרובר קליבלנד פעמיים, עקב תקופות הכהונה הלא רציפות שלו.
  4. ↑ הארי טרומן כיהן כנשיא שמונה שנים, אך נבחר לנשיאות רק פעם אחת.
  5. ↑ למעט תקרית בה השמיע צעיר ערבי קריאות ביניים והוצא מן האולם.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ נימוקי ועדת הפרס
  2. ↑ Barack Obama moves to Seattle in August or early September 1961, HistoryLink.org
  3. ↑ Ling Woo Liu (28 בנובמבר 2009). "Obama's Half Brother Makes a Name for Himself in China". TIME. אורכב מ-המקור ב-2013-03-16.
  4. ↑ ברק אובמה, חלומות מאבי; סיפור של גזע ומורשת, פרק 2, הקיבוץ המאוחד, 2008
  5. ↑ ובמקור: Five days a week, she came into my room at four in the morning, force-fed me breakfast and proceeded to teach me my English lessons for three hours before I left for school", Dreams from my father p. 48-49
  6. ↑ אובמה תמך בתוכניות של הרפובליקנים ומוכר על ידיהם לטובה. ראו מאמרה הביקורתי של מליסה אליסון בעניין זה ב"שיקגו טריבון" מ-15 בדצמבר 2000 (באנגלית) המדינה מסכימה להלוואות נשך, וקובעת כללים שיעצרו את ביטוח החיים(הקישור אינו פעיל, 2.2.2021), ומאוחר יותר, ב-18 באפריל 2001, באותו עיתון, כתבה בשיתוף כתבים נוספים, על תמיכתו בתוכנית הרפובליקנים למניעת סגירת עסקים.
  7. ↑ קובץ וידאו של הנאום והטקסט של הנאום
  8. ↑ ערן אזרן, "מעריב" בתגובה לפתק של אובמה שהוצא מהכותל: אובמה אינו יהודי ולכן אין כאן חדירה לצנעת הפרט, באתר TheMarker‏, 27 ביולי 2008
  9. ↑ Obama resigns Senate seat, thanks Illinois(הקישור אינו פעיל, 2.2.2021), Reuters, November 16 2008
  10. ↑ הצהרתו של אובמה, Meet the Press, NBC, ‏ 22 באוקטובר 2006
  11. ↑ Obama: I'm running for president, Tribune. Archived from the original on August 13, 2007. Retrieved September 20, 2008. Pearson, Rick; Long
  12. ↑ Obama's launch site: Symbolic Springfield: Announcement venue evokes Lincoln legacy, February 10, 2007
  13. ↑ The Long Road to a Clinton Exit, 8 June, 2008. New York Times
  14. ↑ Clinton to End Bid and Endorse Obama, New York Times, 7 June, 2008
  15. ↑ אובמה בארץ הקודש: ביקור בתמונות, באתר nrg‏, 24 ביולי 2008
  16. ↑ טל שניידר, רגע לפני ההצבעה: סבתו של אובמה מתה מסרטן, באתר nrg‏, 3 בנובמבר 2008
  17. ↑ המפה המלאה של תוצאות הבחירות לנשיאות, באתר הניו יורק טיימס
  18. ↑ Person of the Year 2008 - Why History Can't Wait(הקישור אינו פעיל, 2.2.2021), Time, December 17, 2008
  19. ↑ טל שניידר, היסטוריה אמריקאית: ברק אובמה הושבע לנשיא ארצות הברית, באתר nrg‏, 20 בינואר 2009
  20. ↑ יצחק בן-חורין, אמריקה בחרה - ברק אובמה לכהונה שנייה, באתר ynet, 7 בנובמבר 2012
  21. ↑ 6 Facts About Barack Obama’s Reelection, Britannica blog
  22. ↑ יצחק בן חורין, אובמה הושבע: 'הכלכלה משתקמת, תמה מלחמה', באתר ynet, 21 בינואר 2013
  23. ↑ אתר למנויים בלבד חמי שלו, הופעות אובמה בקמפיין קלינטון מבליטות את בעייתה: מבחינת כריזמה היא אינה הוא, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2016
    מירי מיכאלי, כוכב החיזוק של קלינטון במירוץ לנשיאות: הנשיא ברק אובמה, באתר nana10‏, 8 בנובמבר 2016(הקישור אינו פעיל, 2.2.2021)
  24. ↑ נטשה מוזגוביה, הסנאט אישר מינוי סוניה סוטומאיור לשופטת ההיספנית הראשונה בבית המשפט העליון, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2009
  25. ↑ יצחק בן-חורין, ארצות הברית: אלנה קייגן הושבעה לבית המשפט העליון, באתר ynet, 7 באוגוסט 2010
  26. ↑ F. Seib, US's education chief knows stars are aligned for real change, The Wall Street Journal, march 17, 2009, page A2
  27. ↑ יצחק בן-חורין, סימן וי: אובמה ביקר בכל המדינות בארצות הברית, באתר ynet, 9 במאי 2015
  28. ↑ אתר למנויים בלבד הניו יורק טיימס, הישג לאובמה: הסנאט אישר מסלול מהיר להצבעה על הסכם הסחר הטרנס פסיפי, באתר הארץ, 23 ביוני 2015
  29. ↑ ‘Fast track’ trade measure sought by Obama wins final approval in Senate(הקישור אינו פעיל, 2.2.2021),‏ פוקס ניוז, 24 ביוני 2015
  30. ↑ Baim, Tracy (January 14, 2009). Windy City Times exclusive: Obama's Marriage Views Changed. WCT Examines His Step Back,
  31. ↑ Obama backs same-sex marriage, CBS News. May 9, 2012. Retrieved May 9, 2012.
  32. ↑ אובמה הצהיר לראשונה: תומך בנישואי הומואים, באתר ynet, 10 במאי 2012
  33. ↑ Obama Inauguration Speech Makes History With Mention Of Gay Rights Struggle, Stonewall Uprising, The Huffington Post, January 21, 2013.
  34. ↑ אובמה עשה היסטוריה הודות לשלוש מילים, באתר ynet, 21 בינואר 2015
  35. ↑ פסיקה היסטורית בארצות הברית: בית המשפט העליון הכיר בנישואים חד-מיניים, באתר הארץ, 26 ביוני 2015
  36. ↑ תרעומת בקניה: אובמה קרא לזכויות להט"ב, באתר ynet, 26 ביולי 2015
  37. ↑ U.S. Expands Plan to Buy Banks’ Troubled Assets, כתבה באתר הניו יורק טיימס, 23 במרץ 2009
  38. ↑ Notice: Data not available: U.S. Bureau of Labor Statistics
  39. ↑ ירון אדרי‏, אובמה יציל את קרייזלר?, באתר וואלה, 31 במרץ 2009
  40. ↑
  41. ↑ אתר למנויים בלבד קורל דוונפורט, ההסכם המסתמן בפסגת האקלים: כל מדינה תתחייב להגבלות בפליטת הגזים, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2014
  42. ↑ נטשה מוזגוביה, נאום אובמה על רפורמת הבריאות: חבר הקונגרס שקרא לנשיא "שקרן" הקפיץ הסקרים, באתר הארץ, 10 בספטמבר 2009
  43. ↑ ניצחון לנשיא ארצות הברית, ברק אובמה: רפורמת הבריאות עברה בבית הנבחרים, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2009
  44. ↑ הסנאט אישר רפורמת הבריאות ההיסטורית, באתר nrg‏, 24 בדצמבר 2009
  45. ↑ Nancy Pelosi steeled White House for health push באתר Politico ‏ 20-03-10
  46. ↑ יצחק בן-חורין, היסטוריה בארצות הברית: רפורמת הבריאות אושרה, באתר ynet, 22 במרץ 2010
  47. ↑ יצחק בן-חורין, ניצחון לאובמה: העליון אישר את רפורמת הבריאות, באתר ynet, 28 ביוני 2012
  48. ↑ אתר למנויים בלבד הניו יורק טיימס, בית המשפט העליון בארצות הברית אישר מרכיב מרכזי בחוק הבריאות של אובמה, באתר הארץ, 25 ביוני 2015
  49. ↑ סוכנויות הידיעות, רוסיה וארה"ב סיכמו: אסד יפורק מנשק כימי ב-2014, באתר כלכליסט, 14 בספטמבר 2013
  50. 1 2 יצחק בן-חורין, היסטוריה: ארצות הברית וקובה משחררות מרגלים ויחלו בנירמול היחסים, באתר ynet, 17 בדצמבר 2014
  51. 1 2 פיטר בייקר, U.S. to Restore Full Relations With Cuba, Erasing a Last Trace of Cold War Hostility,‏ הניו יורק טיימס, 17 בדצמבר 2014
  52. ↑ אתר למנויים בלבד רויטרס, ארצות הברית וקובה חידשו את היחסים הדיפלומטיים באופן רשמי; דגל קובה הונף בשגרירות בוושינגטון, באתר הארץ, 20 ביולי 2015
  53. ↑ Obama to leave 9,800 U.S. troops in Afghanistan. The Washington Post. Retrieved 29 May 2014.
  54. ↑ יצחק בן-חורין, סוף למצוד: ארה"ב חיסלה את אוסמה בן-לאדן, באתר ynet, 2 במאי 2011
  55. ↑ אובמה ומדבדב סיכמו: הארסנל הגרעיני יצומצם, באתר ynet, 6 ביולי 2009
  56. ↑ אובמה: הבונוס לתוכנית - פחות פרנויה רוסית, באתר ynet, 20 בספטמבר 2009
  57. ↑ זה רשמי: ארצות הברית תציב טנקים במזרח אירופה, באתר ynet, 23 ביוני 2015
  58. ↑ מועצת הביטחון של האו"ם אישרה תקיפה בלוב, באתר וואלה, 18 במרץ 2011
  59. ↑ דנה הרמן, בכיר בברית נאט"ו: נקבל את הפיקוד על המבצע הצבאי בלוב, באתר הארץ, 25 במרץ 2011
  60. ↑ צפו: אובמה וראול קסטרו בלחיצת ידיים היסטורית, באתר nana10‏, 10 בדצמבר 2013
  61. ↑ אתר למנויים בלבד "לא ריגלתי". האמריקאי שנכלא בקובה ושוחרר בידי אובמה, חי בישראל, באתר הארץ, 4 בינואר 2018
  62. ↑ יצחק בן חורין, היסטוריה: אובמה וקסטרו נפגשו בפנמה, באתר ynet, 12 באפריל 2015
  63. ↑ ארצות הברית הסירה את קובה מרשימת המדינות התומכות בטרור, באתר גלי צה"ל, 29 במאי 2015
  64. ↑ רויטרס‏, אחרי מ-50 שנות נתק: אובמה הכריז על חידוש היחסים עם קובה, באתר וואלה, 1 ביולי 2015
  65. ↑ Whitefield, Mimi (20 July 2015). "United States and Cuba reestablish diplomatic relations". The Miami Herald. Retrieved 19 July 2015.
  66. ↑ לראשונה מזה 54 שנה: דגל ארצות הברית הונף מעל השגרירות החדשה בהוואנה, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2015
  67. ↑ Marines Return to Cuba to Raise US Flag for First Time in 54 Years, ABC News, August 14, 2015
  68. ↑ U.S. restores commercial flights to Cuba, CNN, 16 February 2016
  69. ↑ אתר למנויים בלבד 88 שנה אחרי הביקור האחרון: נשיא ארה"ב שוב דורך על אדמת קובה, באתר הארץ, 20 במרץ 2016
  70. ↑ יצחק בן-חורין, סעודיה לישראל: צעדים בוני אמון לא יביאו שלום, באתר ynet, 31 ביולי 2009
  71. ↑ בועז ביסמוט, אובאמה: לישראל אין אור ירוק לתקוף באיראן, באתר ישראל היום, 8 ביולי 2009
  72. ↑ רונן מדזיני, בעת ביקור ביידן: 1,600 דירות אושרו במזרח י-ם, באתר ynet, 9 במרץ 2010
  73. ↑ ערוץ הכנסת - נאום אובמה באיפא"ק
  74. ↑ בני משה, סטודנטים מבר אילן למען אוניברסיטת אריאל, באתר ערוץ 7, 14 במרץ 2013
  75. ↑ תם ונשלם: כך נראה ביקור אובמה בישראל, באתר וואלה, 23 במרץ 2013
  76. ↑ ברק רביד, נתניהו התקשר לארדואן והתנצל על הרג האזרחים הטורקים במשט לעזה, באתר הארץ, 22 במרץ 2013
  77. ↑ זכי שלום, יחסים מיוחדים במבחן הזמן:מדיניות ארצות־הברית במהלך מבצע 'צוק איתן', המכון למחקרי ביטחון לאומי, אוניברסיטת תל אביב, עדכן אסטרטגי, כרך 17, גיליון 3, אוקטובר 2014
  78. ↑ קרע עמוק: ארה"ב עצרה משלוח טילים לישראל, באתר כלכליסט, 14 באוגוסט 2020
  79. ↑ אילנה דיין, אובמה: נתקשה להגן על ישראל באו"ם, באתר מאקו, 2 ביוני 2015
  80. ↑ איתמר אייכנר, אורלי אזולאי, אליאור לוי ומורן אזולאי, דרמה באו"ם: אובמה לא הטיל וטו, ההחלטה נגד ישראל אושרה, באתר ynet, 23 בדצמבר 2016
  81. ↑ אילנה דיין, עובדה, בלדה לנאיבי, באתר מאקו, 10 בינואר 2017
  82. ↑ Sarah Beth Hensley, 'Nobody's hands are clean': Obama breaks with Biden on language around Israel support, ABC, ‏7 בנובמבר 2023
  83. ↑ אלון פרוכטר אלון פרוכטר, מהבית הלבן לסטרימינג: סדרת הטבע של ברק אובמה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 15 במרץ 2022
  84. ↑ חיים איסרוביץ, ‏לא רק נשיא לשעבר: ברק אובמה זכה בפרס חדש, והפעם - לא בפוליטיקה, באתר מעריב אונליין, 5 בספטמבר 2022
  85. ↑ Barack Obama’s whopping Aussie paycheck revealed, סקיי ניוז, ‏28 במרץ 2023 (באנגלית)
  86. ↑ אתר למנויים בלבד ניו יורק טיימס, לג'ו ביידן יש חבר טלפוני חדש-ישן: ברק אובמה, באתר הארץ, 28 במרץ 2024
  87. ↑ כן, הוא יכול: הנשיא אובמה נגמל מעישון, באתר וואלה, 9 בפברואר 2011
  88. ↑ Q&A: Barack Obama. Interview by Sarah Pulliam and Ted Olsen/ JANUARY 23, 2008
  89. ↑ Trinity United Church of Christ
  90. ↑ מחקר: אימו של אובמה היא נצר לעבד אפריקאי, באתר nrg‏, 31 ביולי 2012
  91. ↑ ג'ולי בוסמן, חוצפה של סנאטור, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2006 - במקור, מתוך הניו יורק טיימס
  92. ↑ צפריר רינת, מין חדש התגלה: עכביש "ברק-אובמי", באתר הארץ, 24 בדצמבר 2012
  93. ↑ נטע רוזנטל, כל חיות הנשיא, במדור "מדע במבט-על" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 19 בינואר 2017
זוכי פרס נובל לשלום
1901–1925 דינן, פאסי (1901) • דוקומון, גובאט (1902) • קרמר (1903) • המוסד לחוק בין-לאומי (1904) • פון זוטנר (1905) • רוזוולט (1906) • מונטה, רנו (1907) • ארנולדסון, באייר (1908) • ברנארט, דה קונסטן (1909) • לשכת השלום הבין-לאומית בשווייץ (1910) • אסר, פריד (1911) • רוט (1912) • לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916) • הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918) • וילסון (1919) • בורז'ואה (1920) • ברנטין, לאנגה (1921) • ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924) • צ'מברלין, דוז (1925)
1926–1950 בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928) • קלוג (1929) • סודרבלום (1930) • אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932) • אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934) • פון אוסייצקי (1935) • לאמאס (1936) • ססיל (1937) • משרד ננסן הבין-לאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועד הבין-לאומי של הצלב האדום (1944) • הול (1945) • באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948) • אור (1949) • באנץ' (1950)
1951–1975 ז'ואו (1951) • שווייצר (1952) • מרשל (1953) • נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956) • פירסון (1957) • פיר (1958) • נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960) • המרשלד (1961) • פאולינג (1962) • הצלב האדום (1963) • לותר קינג (1964) • UNICEF‏ (1965) • לא הוענק (1966–1967) • קאסן (1968) • ארגון העבודה הבין-לאומי (1969) • בורלוג (1970) • ברנדט (1971) • לא הוענק (1972) • קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סאטו (1974) • סחרוב (1975)
1976–2000 ויליאמס, מגווייר (1976) • אמנסטי אינטרנשיונל (1977) • בגין, סאדאת (1978) • תרזה (1979) • אסקיבל (1980) • נציבות האו"ם לפליטים (1981) • מירדאל, רובלס (1982) • ולנסה (1983) • טוטו (1984) • האגודה הבין-לאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985) • ויזל (1986) • אריאס (1987) • כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988) • גיאטסו (1989) • גורבצ'וב (1990) • סו צ'י (1991) • מנצ'ו (1992) • מנדלה, דה קלרק (1993) • רבין, פרס, ערפאת (1994) • רוטבלט, ועידות פגוואש בנושא מדע ועניינים בין-לאומיים (1995) • בלו, הורטה (1996) • המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997) • יום, טרימבל (1998) • רופאים ללא גבולות (1999) • קים (2000)
2001 ואילך האומות המאוחדות, אנאן (2001) • קרטר (2002) • עבאדי (2003) • מאטאיי (2004) • הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005) • יונוס, גרמין (2006) • גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007) • אהטיסארי (2008) • אובמה (2009) • שיאובו (2010) • ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011) • האיחוד האירופי (2012) • הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013) • יוספזאי, סאטיארת'י (2014) • קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015) • סנטוס (2016) • התנועה הבין-לאומית להשמדת נשק גרעיני (2017) • מוראד, מקווגי (2018) • אבי אחמד​ (2019) • תוכנית המזון העולמית​ (2020) • מוראטוב, רסה​ (2021) • ביאליצקי, ממוריאל, המרכז לחירויות אזרחיות (2022) • נרגס מוחמדי (2023) • ניהון הידאנקיו (2024) • מריה קורינה מצ'אדו (2025)
ברק אובמה
משפחה ברק אובמה האב (אב) • אן דנהאם (אם) • מישל אובמה (רעיה) • מלאייה אובמה (בת) • נטאשה "סשה" אובמה (בת) • בו (כלב)
ספרים חלומות מאבי (1995) • תעוזת התקווה (2006) • ארץ מובטחת (2020)
הנצחה המרכז הנשיאותי על שם ברק אובמה • הר אובמה • אפטוסטיכוס ברקאובמהי • ברק אובמה פלאזה
נשיא ארצות הברית ה-44
מערכות בחירות הבחירות לסנאט 2004 • הבחירות לנשיאות 2008 • הבחירות לנשיאות 2012
אירועים מרכזיים בכהונתו מלחמת אפגניסטן (2001-2014) • מלחמת עיראק (2003–2011) • אובמה-קר (2010) • פרשת קייבלגייט (2010) • גל סופות הטורנדו בארצות הברית (2011) • מבצע חנית נפטון (2011) • הטבח בבית הספר היסודי סנדי הוק (2012) • הפיגוע במרתון בוסטון (2013) • מתקפת ההאקרים על סרטי סוני (2014) • הסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית (2015)
קבינט ג'ו ביידן (סגן הנשיא) • הילרי קלינטון (מזכירת המדינה) • ג'ון קרי (מזכיר המדינה) • רוברט גייטס (מזכיר ההגנה) • ליאון פאנטה (מזכיר ההגנה) • צ'אק הייגל (מזכיר ההגנה) • אשטון קרטר (מזכיר ההגנה)
שונות השבעתו הראשונה לנשיאות (2009) • נאומו באוניברסיטת קהיר • כרזת ה"תקווה" (2008) • השבעתו השנייה לנשיאות (2013)
הקבינט של ארצות הברית בממשל ברק אובמה[א] ארצות הבריתארצות הברית
בעלי תפקידים על פי חוק
סגן הנשיא ג'ו ביידן (2009–2017) הקבינט בממשל אובמה, 10 בספטמבר 2009
מזכירי המדינה הילרי קלינטון (2009–2013) • ג'ון קרי (2013–2017)
מזכיר האוצר טימותי גייטנר (2009–2013) • ג'ק לו (2013–2017)
מזכיר ההגנה רוברט גייטס (2009–2011) • ליאון פאנטה (2011–2013) • צ'אק הייגל (2013–2015) • אשטון קרטר (2015–2017)
התובעים הכלליים אריק הולדר (2009–2015) • לורטה לינץ' (2015–2017)
מזכיר הפנים קן סלזאר (2009–2013) • סאלי ג'וול (2013–2017)
מזכיר החקלאות טום וילסאק (2009–2017)
מזכירי המסחר גארי לוק (2009–2011) • ג'ון ברייסון (2011–2012) • פני פריצקר (2013–2017)
מזכירי העבודה הילדה סוליס (2009–2017) • טום פרז (2013–2017)
מזכירת הבריאות ושירותי האנוש קתלין סבליוס (2009–2013) • סילביה מתיוס ברוול (2013–2017)
מזכיר השיכון והפיתוח העירוני שון דונובן (2009–2014) • חוליאן קסטרו (2014–2017)
מזכיר התחבורה ריי להוד (2009–2013) • אנתוני פוקס (2013–2017)
מזכיר האנרגיה סטיבן צ'ו (2009–2013) • ארנסט מוניז (2013–2017)
מזכיר החינוך ארני דאנקן (2009–2016) • ג'ון קינג ג'וניור (2016–2017)
המזכיר לענייני חיילים משוחררים אריק שינסקי (2009–2014) • בוב מקדונלד (2014–2017)
מזכירי ביטחון המולדת ג'נט נפוליטנו (2009–2013) • ג'יי ג'ונסון (2013–2017)
בעלי תפקידים ברמת קבינט
מנהל הסוכנות להגנת הסביבה ליסה ג'קסון (2009–2013) • ג'ינה מקארתי (2013–2017)
מנהל משרד הניהול והתקציב פיטר אורסג (2009–2010) • ג'ק לו (2010–2012) • סילביה מתיוס ברוול (2013–2014) • שון דונובן (2014–2017)
יו"ר מועצת היועצים הכלכליים של ארצות הברית כריסטינה רומר (2009–2010) • אוסטן גולסבי (2010–2011) • אלן קרוגר (2011–2013) • ג'ייסון פורמן (2013–2017)
נציב הסחר של ארצות הברית רון קירק (2009–2013) • מייקל פרומן (2013–2017)
שגרירת ארצות הברית באומות המאוחדות סוזן רייס (2009–2013) • סמנתה פאוור (2013–2017)
מנהלת הסוכנות לעסקים קטנים של ארצות הברית קארן מילס (2012–2013)[ב] • מריה קונטררס-סוויט (2013–2017)
ראש סגל הבית הלבן רם עמנואל (2009–2010) • ויליאם דיילי (2011–2012) • ג'ק לו (2012–2013) • דניס מקדאנה (2013–2017)
הערה
  1. ↑ רשימה זו אינה כוללת מזכירים שכיהנו בפועל
  2. ↑ מונתה ב-2009, ובשנת 2012 הועלתה לדרג חברת קבינט.
חברי הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת אילינוי אילינויאילינוי
קבוצה 2 ג'סי תומאס • ג'ון מקלין • דייוויד ג'ווט בייקר • ג'ון רובינסון • סמואל מקרוברטס • ג'יימס סמפל • סטיבן דאגלס • אורוויל בראונינג • ויליאם אלכסנדר ריצ'רדסון • ריצ'רד ייטס • ג'ון לוגן • דייוויד דייוויס • שלבי מור קלם • ג'יימס המילטון לואיס • מדיל מקורמיק • צ'ארלס דינין • ג'יימס המילטון לואיס • ג'יימס סלאטרי • צ'ארלס ויילנד ברוקס • פול דאגלס • צ'ארלס פרסי • פול סיימון • דיק דרבין חותם הסנאט של ארצות הברית
קבוצה 3 ניניאן אדוארדס • ג'ון מקלין • אליאס קיין • ויליאם לי יואינג • ריצ'רד יאנג • סידני בריז • ג'יימס שילדס • ליימן טראמבל • ריצ'רד אוגלסבי • ג'ון לוגן • צ'ארלס פארוול • ג'ון פאלמר • ויליאם מייסון • אלברט הופקינס • ויליאם לורימר • לורנס שרמן • ויליאם בראון מקינלי • אוטיס גלן • ויליאם דיטריק • סקוט לוקאס • אוורט דירקסן • ראלף טיילר סמית' • עדלי סטיבנסון השלישי • אלן דיקסון • קרול מוזלי בראון • פיטר פיצג'רלד • ברק אובמה • רולנד בריס • מארק קירק • תמי דקוורת'
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ברק_אובמה&oldid=43486709"