דוז נולד בקאמינגטון שבמסצ'וסטס ב-30 באוקטובר 1816. בשנת 1839 השלים את לימודיו באוניברסיטת ייל, לימד בגרינפילד (מסצ'וסטס) וערך את העיתון המקומי The Greenfield Gazette. לאחר לימודי משפטים התקבל ללשכת עורכי הדין ב־1842 והחל לעסוק בעריכת דין ביישוב נורת' אדמס. במקביל ערך את העיתון The North Adams Transcript.

דוז הצטרף למפלגה הרפובליקנית ונבחר לבית הנבחרים של מסצ'וסטס בשנים 1848–1849 ו־1852. ב־1850 כיהן כחבר הסנאט של מסצ'וסטס, וב־1853 השתתף בוועידת החוקה של מסצ'וסטס. בשנים 1853–1857 כיהן כתובע מחוזי של המחוז המערבי במסצ'וסטס. בשנת 1856 נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית וכיהן בו עד 1875. בתקופת כהונתו נחשף לסקנדל קרדיט מובילייה (באנגלית: Crédit Mobilier scandal)^[1] כאשר קיבל 2,000 מניות מחבר הקונגרס אוקס איימס (אנ').

במרץ 1871 תמך במימון פדרלי לסקר הגאולוגי החמישי של היידן, שהוביל להקמת הפארק הלאומי ילוסטון. בנו, צ'סטר דוז, היה חבר בצוות, ואגם ילוסטון שימש בסיס לספינת קיטור מסחרית שנקראה על שם בתו, אנה. דוז היה מתומכיו הראשונים של החוק להקמת הפארק.

ב־1875 נבחר לסנאט של ארצות הברית על ידי בית המחוקקים המדינתי (כמקובל אז) וכיהן עד 1893. בבית הנבחרים היה פעיל בוועדות הבחירות, התקציב והמכס, ותמך בחקיקת צעדים נגד העבדות ובתקופת השיקום. כמו כן יזם הקמת נציבות הדיג והנהגת תחזית מזג אוויר יומית מטעם הממשלה. בסנאט כיהן כיו"ר ועדת העניינים האינדיאניים, והתרכז בחקיקה שנועדה – לדעתו – לשפר את מצבם של הילידים האמריקאים באמצעות הטמעתם בחקלאות זעירה ובחברה הכללית.

ב־1869 היה ממייסדי "מועדון ערב שני" – אגודה ספרותית לגברים בפיטספילד, מסצ'וסטס.

בתקופת הנשיא רתרפורד הייז (1877–1881) היה דוז דמות מרכזית בזרם ה"חצי־גזעים" ("Half-Breeds") שתמך ברפורמה בשירות הציבורי. בבחירות 1880, תכנן יחד עם ג'ורג' הואר וג'ון לונג אסטרטגיה למנוע את חזרתו של יוליסס ס. גרנט או בחירתו של ג'יימס בליין כמועמדי המפלגה לנשיאות, ולקדם במקום זאת את הסנאטור ג'ורג' אדמונדס. אף על פי שהתוכנית נכשלה, הזרם חבר בסופו של דבר לתומכי בליין והביא לבחירתו של ג'יימס גרפילד.

כאשר נכנס גרפילד לבית הלבן מינה את בליין לשר החוץ. דוז והואר קיבלו אותו לזרם ה"חצי־גזעים", אך אדמונדס התנגד ולא תמך בו גם בבחירות 1884. בתקופה זו כתב דוז מכתבים גלויים בעד רפורמה בשירות הציבורי.

"חוק דוז" (1887) נועד לפרק את המבנה הקהילתי של השבטים האינדיאניים, לחלק קרקעות למשפחות ולהעניק להן אזרחות אמריקאית. החוק תוקן כמה פעמים (1891, 1898 – "חוק קרטיס", ו־1906 – "חוק בורק").

בשנת 1893 הוקמה "ועדת דוז" שנועדה לשכנע שבטים שהוחרגו מהחוק להסכים לחלוקת הקרקעות. לאחר שהתקבלה הסכמת "חמשת השבטים המתורבתים", נרשמו חבריהם ברשימות ("Dawes Rolls"), ששימשו מאז בסיס להגדרת חברות בשבט.

לאחר פרישתו מהסנאט מונה דוז ליו"ר ועדת דוז, ושירת בתפקיד עשר שנים. הוא ניהל מגעים לביטול בעלות הקרקע הקהילתית ולפירוק הממשלות השבטיות. התוצאה הייתה אובדן של כ־90 מיליון אקר (כשני שלישים משטחי השבטים ב־1887), ו־90,000 ילידים הפכו חסרי קרקע. המדיניות פגעה במבנה החברתי והכלכלי של השבטים והעמיקה את משברם.

דו"ח Meriam Report (1928), שהוזמן על ידי ממשל קולידג', קבע כי "חוק דוז" יושם באופן שפגע בזכויות הקרקע של הילידים והביא להחרפת מצבם החברתי והכלכלי.

דוז נפטר בפיטספילד שבמסצ'וסטס ב־5 בפברואר 1903.