◐ Shell
reader mode source ↗
לדלג לתוכן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בהלכות טומאת כלים, לכלי עץ ישנם דינים מיוחדים המבדילים אותם מסוגי כלים אחרים. הדין המרכזי בכלי עץ הוא שהם מקבלים טומאה מן התורה רק כאשר יש להם "בית קיבול" – מבנה קעור המסוגל להכיל דברים. כלים שטוחים ("פשוטי כלי עץ"), לעומת זאת, טהורים מן התורה, אך חלקם מקבלים טומאה מדברי סופרים.

כלים נוספים שדינם שווה לכלי עץ, ודינם נלמד מאותו פסוק, הם כלי עור, כלי עצם וכלי שק[1].

מקור דיני טומאת כלי עץ הוא בפסוק בספר ויקרא:

וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל עָלָיו מֵהֶם בְּמֹתָם יִטְמא, מִכָּל כְּלִי עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר אוֹ שָׂק, כָּל כְּלִי אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם – בַּמַּיִם יוּבָא, וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר.

ויקרא, י"א, ל"ב

חז"ל למדו מתוך היקש למילה "שק" המופיעה בפסוק, שכשם שלשק יש בית קיבול, כך גם שאר הכלים (עץ, עור ועצם) צריכים בית קיבול כדי לקבל טומאה מהתורה[2].

על בסיס זה, ישנה חלוקה יסודית בין שני סוגי כלי עץ:

  1. מקבלין (בעלי בית קיבול) – כגון עריבה או חמת. כלים אלו מקבלים טומאה מהתורה.
  2. פשוטין (כלים שטוחים) – כגון לוחות או קרשים. כלים אלו טהורים מהתורה.

טומאה מדרבנן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי שטוח ורחב הנוח לשימוש כפול – הן לשימושו הישיר של האדם (למשל, לאכול עליו) והן להנחת חפצים עליו (כמו קערות) – מקבל טומאה מדברי סופרים. הדוגמה המובהקת היא שולחן[3]. עם זאת, כלי המשמש רק את האדם (כמו סולם) או רק את חפציו (כמו מדף) – טהור לחלוטין, גם מדרבנן[4].

טומאת מדרס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף הכלל שפשוטי כלי עץ טהורים מהתורה, בטומאת מדרס הם כן נטמאים. כגון, כלי עץ שטוח המיועד לישיבה, שכיבה או רכיבה (כגון כיסא או מיטה) מקבל טומאת מדרס מן התורה אם ישב עליו הזב או אחד משאר אבות הטומאה המטמאים במדרס[5].

דינים נוספים בקבלת טומאה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי המיטלטל מלא וריקן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנאי נוסף לקבלת טומאה הוא שהכלי יהיה נייד. כלי עץ גדול וכבד שאינו עשוי להיטלטל, המכונה "כלי העשוי לנחת", אינו מקבל טומאה כלל. חז"ל קבעו שיעור לכך: כלי שמכיל ארבעים סאה בנפח נוזלים (או שישים סאה בנפח יבש) נחשב לכלי שאינו מיטלטל כשהוא מלא, ולכן הוא טהור[6]. דוגמאות לכלים כאלה הן תיבה גדולה, מגדל או ספינה[7].

גולמי כלים (כלים שלא נגמרה מלאכתם)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים הבדל יסודי בין "גולמי כלי עץ" (כלים שעיצובם הושלם אך הם עדיין דורשים גימור וייפוי) לבין "גולמי כלי מתכת". גולמי כלי עץ מקבלים טומאה, כיוון שמטרתם העיקרית שימושית, וכבר בשלב זה הם ראויים לשימוש. לעומתם, גולמי כלי מתכת טהורים, מכיוון שתכליתם היא גם נוי וכבוד, ומלאכתם לא נגמרה עד שיגיעו לצורתם הסופית והמכובדת[8].

כלי זכוכית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הרמב"ם, דינם של כלי זכוכית דומה לכלי עץ בהקשר של טומאת מדרס. כלי זכוכית המיועד למשכב (כמו כיסא זכוכית) שיושב עליו זב, נטמא בטומאת מדרס, אך טומאה זו היא מדברי סופרים בלבד ולא מהתורה[9].

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. הכלים נזכרים יחד בפסוק ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק ל"ב.
  2. תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף ל"ח, עמוד א'. הרמב"ם, הלכות כלים, פרק א', הלכה י': "מפי השמועה למדו מה שק שיש לו בית קבול אף כל שיש לו בית קבול".
  3. משנה תורה לרמב"ם, הלכות כלים, פרק ד', הלכה א'.
  4. ספרא, שמיני, פרשה ו'.
  5. משנה תורה לרמב"ם, הלכות כלים, פרק א', הלכה י', על סמך הגמרא בתלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף ל"ח, עמוד א': "בהנך דחזו למדרסות".
  6. משנה, מסכת כלים, פרק ט"ו, משנה א'.
  7. תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף כ"ו, עמוד ב'.
  8. תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף כ"ה, עמוד ב'.
  9. משנה תורה לרמב"ם, הלכות כלים, פרק א', הלכה י'. הכסף משנה מציין שם כי ישנה גרסה אחרת בתוספתא לפיה כלי זכוכית טהורים ממדרס, אך הרמב"ם פסק כגרסה המחייבת טומאה מדרבנן.