יחיאל הלפרן

לידה	16 באוקטובר 1896 ינדז'יוב, רפובליקת פולין
פטירה	31 ביולי 1984 (בגיל 87)
מקום קבורה	חיפה

יחיאל הלפרן (16 באוקטובר 1896 – 31 ביולי 1984) היה עיתונאי אשר שימש כעורך עיתון דבר.

נולד ב-16 באוקטובר 1896^[1] בינדז'יוב שבפולין. אביו יהונתן היה מצאצאי יהונתן אייבשיץ וממשפחת הלפרן מלובלין וממינסק, שהייתה משפחה חסידית ידועה בתולדות יהודי פולין ורייסין.^[2] בילדותו למד בחדר ואחרי כן בבית ספר תיכון בקילצי. ב-1910 היה פעיל ביסוד אגודה ציונית בינדז'יוב ובשנים 1916–1917 היה פעיל בתנועת השומר הצעיר.^[2]

בסביבות 1917 עבר לקרקוב בה למד שנתיים רפואה ושנה היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטה היגלונית^[3][2] בתקופה זו החל לכתוב בעיתון הציוני הפולני נובי דז'ינניק (בעריכת זאב ברקלמר) בנושא קואופרציה יצרנית וקואפרציה בתחום האשראי שהאמין שעשוי להיות בה תועלת ליהודים בתוך המשק הפולני.^[3] בשנותיו בקראקוב שימש כיו"ר מרכז צ. ס. צעירי ציון, כסגן יו"ר אגודת הסטודנטים הציוניים "בז'שוויט – השחר", וכחבר המרכז הציוני לגליציה המערבית.

בתחילת 1919 עבר לורשה והקים את עיתון די צייט, כתב בעיתון הציוני 'מוריה' בפולנית ובהמשך עבד בעיתון היהודי בפולנית נאש קוריר בוורשה. בורשה הוסיף להיות פעיל במפלגת צעירי ציון ובמרכז ה"מזרח פארבאנד" שלה וכתב בעיתונה "באפרייאונג"^[2]

בסוף שנת 1920^[2] עבר לוינה לאחר שלמד גרמנית ובתום חמש שנות לימודים הוסמך לד"ר במדעי המדינה באוניברסיטת וינה.^[3] בווינה היה בין עורכי עיתון פועלי ציון 'אונדזר ווארט'.^[4] כמו כן כתב מוינה לעיתון 'ישראל' שיצא בפירנצה באיטלקית בעריכת משה בילינסון.^[2]

ב-1923 נשלח מטעם פועלי ציון ללבוב על מנת לערוך את עיתון המפלגה "דער יידישער ארבייטער".^[2] ב-1924 התמנה למזכיר פועלי ציון (ימין) בורשה, ערך את עיתונה 'ארבעטער ווארט' ושימש מטעמה בנשיאות המשרד הארצישראלי ובדירקטוריון של קרן היסוד בפולין. היה בין מייסדי תנועת הנוער "יי. ס. א. י." (נוער יהודי סוציאליסטי) וניהל את הוועד למען ארץ ישראל העובדת בפולין.^[4][2] ב-1925 ייסד את הירחון העיוני של פועלי ציון בפולין 'די נייע געזעלשאפט'.

במשך שנתיים, עזב את מפלגת פועלי ציון והצטרף לבונד אולם לבסוף חזר לפועלי ציון, היה בה חבר נשיאות וחבר המערכת של עיתונה דאס ווארט, אשר כתב בו את המאמרים הראשיים. ב-1931 נשא לאשה את מרים בת נתן וחיה סיטנר.^[2]

ב-1938 עלה לארץ ישראל ושהה תקופה מסוימת בקיבוץ תל יוסף בו עבד בחקלאות ובהדרכת בני נוער עולים, אך נאלץ להפסיק את עבודתו החקלאית בהוראת רופא בשל מחלת לב.^[2] בסוף שנת 1941 עבר לתל אביב והצטרף למערכת העיתון דבר. במשך תקופה ערך את העיתון המנוקד מבית הוצאת דבר 'הגה'. בשנת תש"ג חידש את הוצאת ביטאון מפלגת מפא"י, קונטרס, אותו ערך עד שנת תש"ה.^[2] לאחר מינוי העורך הראשי של דבר זלמן שזר לשר החינוך, היה לחלק מצוות העורכים המשותף של העיתון עד פרישתו לגמלאות בשנת 1966, כשלאורך שנים ארוכות נהג לערוך את מהדורות סוף השבוע של העיתון.^[4]

בישראל היה פעיל במפלגת מפא"י - אולם נמנה עם קבוצת 'חוג המעורר' במפלגה, קבוצה אינטלקטואלית שזוהתה עם תפיסת עולם חלוצית-סוציאליסטית, אשר מתחה ביקורת על השחיתות, הבירוקרטיזציה וההתמסדות ההיררכית של המפלגה.^[4]

הלפרן פרסם בחייו מאמרים רבים, שני ספרים בעברית: 'ישראל והקומוניזם' (הוצאת מפלגת פועלי ארץ ישראל, תשי"א)^[1] ו'המהפכה היהודית - מאבקים רוחניים בעת החדשה' (הוצאת עם עובד, 1961),^[5][6] וספר ביידיש: גאָט־זוכענישן פון דער מאָדערנער אינטעליגענץ ('חיפוש האלוהים של האינטליגנציה המודרנית', הוצאת פארלאג אוניווערסום, ורשה, 1931).^[1]

נפטר ב-31 ביולי 1984 ונטמן בבית העלמין בכפר סמיר, חיפה.^[4]

לאחר מותו, טען יוסף אחימאיר במכתב למערכת דבר כי בשיחה עם הלפרן נתוודע לכך שלהלפרן היו ספקות כי חיים ארלוזורוב נרצח על ידי מתנקשים יהודים, וכי סבר שהרצח היה פרובוקציה בריטית שנועדה להגביר את המתח בתוך היישוב היהודי.^[7] מכתב נוסף פורסם בנושא זה בדבר על ידי מיכה אנקורי, אשר סיפר כי הדבר עלה בשיחה שניהל עם הלפרן כחודש טרם מותו.^[8]

אחיו ישראל ואחותו טובה נרצחו בשואה בפולין. שם בנו יהונתן.^[2]