משחק הוא פעילות בידור ופנאי, המנותקת מצורכי הקיום המיידיים, למטרת הנאה או למידה. במקרים רבים פעילות זו דורשת הבנה מופשטת או הפעלה של דמיון.
לבד מן ההנאה המשחק חשוב לצורך למידה, ומרבית היונקים נוהגים לשחק במהלך הילדות. האדם הוא אחד היונקים היחידים הממשיכים לשחק כל ימי חייהם. תופעה מסוג זה מכונה נאוטוניה.
היסטוריה והתפתחות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg&mode=clean)
המשחק מלווה את האדם בכל גיל, מקום וחברה.[1] ידוע כי האדם שיחק במשחקים עוד בתקופה הפרה-היסטורית. בתרבויות הקדומות המשחקים היו חלק מהפולחן הדתי.[2] גם בתקופה המודרנית ישנם משחקים הקשורים לחגים מסוימים, כמו משחק בסביבון בחנוכה.[2]
משחקים רבים מועברים בווריאציות קלות כמסורת מדור לדור. כמו כן ניתן למצוא משחקים דומים מאוד בחבָרות שונות. תופעה זו מעידה שלילדי העולם ישנם צרכים נפשיים זהים, מעבר לזמן ולמקום.[2]
בשנות ה-80 החל השימוש הרחב במשחקי המחשב, אשר נועדו במקור לשעשוע, ובהמשך החלו לשמש גם לחינוך וללימוד. ישנה מחלוקת בנוגע להשפעתם של משחקי המחשב. המתנגדים טוענים שהם אלימים מדי, גורמים להתמכרות, ושהמשחק בהם גוזל זמן רב על חשבון עיסוקים חשובים אחרים כמו פעילות גופנית וקריאת ספרים. התומכים טוענים שמשחקים אלו מלמדים את מיומנויות השימוש במחשב, משפרים את הריכוז ואת הקואורדינציה המוטורית.[2]
תכונות המשחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פעילות המשחק אינה ייחודית לבני אדם. גם בעלי חיים צעירים משתעשעים בשעת הפעלת גופם, ובמיוחד גורי יונקים. גם במשחקיהם של בעלי החיים יש מאפיינים כמו חוקיות, מילוי תפקיד והעמדת פנים, תיחום בזמן ובמקום ועוד.[3][4]
למשחק יש משמעות החורגת מן הפעולות שמטרתן לשרוד.[3] זוהי פעילות הנעשית לשמה ואינה כלי להשגת פיצוי חומרי, טובת הנאה או תועלת אישית.[1][3] הסיבה והמטרה של כל המשחקים היא הרצון להשתעשע, לפרוק מרץ ולמצוא דרך להכרת העולם.[2]פעולתו של המשחק כרוכה בכוונה, והוא הנותן לעיסוקי החיים משמעות.[3] המשחק יכול להפיג מתחים ולחדש כוחות.[2] כאשר אדם נהנה ממשחק ומקדיש לו את מלוא תשומת הלב הוא מתנסה בחוויית זרימה.[5]
להבדיל מתהליכים טבעיים אחרים, המשחק הוא מעשה הנובע מרצון ולא מכורח.[1] לכן משחק שאדם משתתף בו שלא מרצונו אינו בגדר משחק.[3] בהתאם לכך נהוג להפריד בין משחקים ובין עבודה, המוצעת בעיקר עבור פיצוי או תגמול כלשהו. כמו כן, נהוג להפריד את המשחקים גם מאמנות, תחום הנוגע בביטוי רעיונות, דעות ואמונות.
תנאים הכרחיים לקיומו של משחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]פעילות משחקית מתאפשרת אם מתקיימים כמה תנאים הכרחיים, אשר מגינים על המשַׂחקים וסביבתם. הפרה של אחד מן התנאים הללו גורמת לכך שהמשחק מפסיק להיות מקור הנאה, ובמקרים קיצוניים יותר אף עלול להביא לידי סכנה פיזית או נפשית.[1]
התנאים[1]
- כללים ברורים ומוגדרים.
- בחירה חופשית והשתתפות מרצון של כל אחד מן השחקנים, ללא כפייה חיצונית כלשהי.
- קביעה של מסגרת זמן – התחלה וסיום מוגדרים (מתי מתחילים לשחק ומתי מפסיקים).
- קביעה של מרחב הפיזי מוגדר שבו מתקיים המשחק.
ילדים מבחינים באופן אינטואיטיבי במצב שבו הופר אחד מן התנאים הללו ובפריצה של הגבול בין המרחב המשחקי ובין המציאות שמחוץ למשחק. במקרים אלו הקריאה ”פוס משחק” באה להפריד בין המשחק לבין המציאות.[1]
מזל מול מיומנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרכיבי המפתח במשחקים הם המטרות, החוקים, האתגרים ושיתוף הפעולה בין המשתתפים. משחקים דורשים בדרך כלל כוח פיזי, שכלי או מנטלי. משחקים רבים מצריכים הפגנה של יכולת ומיומנות, אך יש משחקים המבוססים על מזל,[2] המוסיף מתח ועניין למשחק.[1] משחקי מזל מאפשרים לשחקנים חלשים להשתחרר מאחריות לכישלון ולנצח שחקנים מיומנים מהם.[1]
_-_Chess_at_Camp_David.jpg&mode=clean)
משחקים תחרותיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]משחקים מדרגות גבוהות ומפותחות יותר משמשים גם לתחרויות המוצגות בפני קהל.[3] התחרות מוסיפה מוטיבציה חיצונית, מאתגרת את השחקנים ומעודדת אותם למתוח את גבולות היכולת. משחק תחרותי מזמן למשתתפים התמודדות עם הצלחה וכישלון ועם טעויות בתנאים ידידותיים, ומתרגל התמודדות עם מצבי חוסר הצלחה בחיים. עם זאת תחרות יכולה גם לאיים כאשר היא הופכת למטרה בפני עצמה.[1]
מספר המשתתפים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשחק משתתפים בדרך כלל שחקנים אחדים. משחקים רבים, כגון שחמט ודמקה, הם לשני שחקנים. למשחקים שונים המיועדים לשני שחקנים, כגון טניס, יש וריאציה שבה משתתפים שני זוגות. במשחקי ספורט רבים, כגון כדורגל וכדורסל, משתתפות שתי קבוצות. משחקי קלפים אחדים, כגון ברידג', מיועדים לארבעה שחקנים. במשחקים אחרים אין הגבלה על מספר המשתתפים, משניים ומעלה. קיימים גם משחקים, כגון סוליטר או מחשבת, המיועדים לשחקן יחיד. אף שבמשחקים אלו אין מתחרים, השחקן היחיד יכול לשפר את ביצועיו במשחק, כגון משך הזמן הנחוץ להשלמתו. ניתן לראות משחקים כאלה גם כחידה או כשעשוע. משחקים שונים, כגון הטלת חיצים, המקובלים כמשחקים של משתתפים אחדים, אפשריים גם כמשחק לשחקן יחיד.
משחקי מחשב רבים מיועדים לשחקן יחיד, הנדרש להתמודד עם האתגר שמציב המשחק. התפתחות תקשורת המחשבים, ובפרט התפתחות האינטרנט, הובילה ליצירת משחקי מחשב מרובי משתתפים.
המשחק במהלך החיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשחק מלווה ומעסיק את האדם לאורך כל חייו באופנים שונים. זאת משום שסוגי המשחק משתנים עם הגיל.[1]
בשנות החיים הראשונות חשיבותו הגדולה ביותר של המשחק טמונה בהנאה המיידית שהילד מפיק ממנו, וזו מתרחבת ונהפכת להנאה כללית מהחיים עצמם.[4] למשחק יש גם תרומה חשובה ביותר להתפתחותו הגופנית, הקוגניטיבית, הלשונית, הרגשית והחברתית של הילד.[6] רוב הלמידה של פעוטות נעשית מעצם ההתנסות בעזרת החושים. בגיל זה ניתן משקל רב לחיקוי המציאות במשחקים סוציו-דרמטיים. משחקים אלו הן הכנה למצבים עתידיים כמו מילוי חובות ותפקידים בוגרים.[1] המשחק מאפשר גם התנסות חברתית משמעותית בתהליך החִברות.[6]
ילדים משחקים בראש ובראשונה משום שנעים לשחק ולהשתעשע.[4] לילדים יש יכולות למידה גבוהות, וכל שצריך לעשות הוא לאפשר להם לעסוק במשחק חופשי, תוך הענקת תחושת ביטחון ביכולת שלהם לשחק וללמוד בכוחות עצמם.[6] המשחק מאפשר לילדים להעשיר ולפתח את הדמיון שלהם.[6] רוב ההורים מבינים את חשיבות המשחק לילדם ויודעים שהוא אינו רק עיסוק מהנה, אלא גם עיסוק רציני וחשוב. הם שמחים לספק לילדם צעצועים ומשחקים שונים, מעודדים אותו ועוזרים לו להשתמש בהם. הם גם דואגים להבטיח שישחק גם עם ילדים אחרים.[4]
במהלך ההתפתחות התקינה גם ילדים מוכשרים מאוד נתקלים במגוון קשיים במהלך חיי היום יום. על ידי ביטוי היבטים נבחרים של אותן בעיות באמצעות המשחק ילמד הילד להתמודד עם בעיות מורכבות צעד אחר צעד. כמו כן המשחק נותן לילד הזדמנות להתמודד עם תהליכים פנימיים שהוא לא לגמרי מודע אליהם. לרוב הדבר נעשה בדרכים סמליות שאינן מובנות בקלות אף לילד עצמו. מבחינה זו המשחק עשוי להיות אמצעי לריפוי עצמי עבור ילדים.[4]
עם ההתבגרות מתמעטות ההזדמנויות הספונטניות למשחק. לכן מתגבר הצורך להתפנות במודע למשחק בשעות הפנאי.[1]
המשחק ככלי טיפולי וחינוכי
[עריכת קוד מקור | עריכה]המשחקים חיוני להתפתחות התקינה, נוסף על ההנאה מעצם המשחק,[2] והוא גם הדרך האפקטיבית ביותר ללמידה משמעותית.[6] זאת משום שכל משחק יכול לזמן פיתוח של כישורים.[1] באמצעות המשחק הילד מתחיל להבין איך הדברים פועלים, מה אפשר לעשות בחפצים שונים, מהם חוקי ההתנהגות בסביבתו החברתית ועוד.[4]
אנשי מקצועות נלווי-רפואה מטפלים בילדים בעזרת משחק. ממשחקו של ילד אפשר לגלות כיצד הוא רואה את העולם ומבין אותו, מה מעסיק אותו ואילו בעיות מציקות לו.[4] המשחק מאפשר לילד לבטא דברים שקשה לו לתאר במילים.[4] לכן במה שנוגע לילדים, טיפול במשחק וגם אבחון בעזרת משחק עשויים להיות מועילים עוד יותר.
גם אנשי חינוך, ובמיוחד עובדי הוראה, יכולים להיעזר במשחק, למשל בהוראה מתקנת. למידה באמצעות משחק יעילה יותר משום שהיא מזמנת למידה טבעית. בלמידה דרך משחק המטרות הלימודיות מושגות בדרך עקיפה, והוא יכול להשתלב בכל שלבי הלמידה.[1][דרושה הבהרה]
עם זאת קיים מתח בין התפיסה ההומניסטית הטוענת שהמשחק הוא מטרה בפני עצמה, ובין השימוש במשחק ככלי פדגוגי. בפיתוח משחק לימודי עלול להיווצר מצב של דידקטיות-יתר, העלולה לגרום שהוא ישמש בפועל באופן הדומה מדי לדף עבודה מספר לימוד, אשר מתחזה למשחק אך למעשה הוא אינו משחק כלל.[1]
ניתן להשתמש במושג המשחק הסוציו-דרמטי לתאר אינטראקציה בין ילדים המשחקים משחק חופשי בגן. בסוג משחק זה שהילדים יוזמים בעצמם, הפעילות אינה מובנית, והמשתתפים בה, לרוב ילדים צעירים, מתנהגים כאילו הם בעלי תפקידים מן העולם המוכר להם. תפקידים אלו יכולים להיות קשורים לעולמו הישיר של הילד (למשל אבא וילדה, גננת ותלמיד) או לדמויות בדיוניות מעולם הספרות, הקומיקס, הטלוויזיה או הקולנוע (משחקים אלו כוללים גם משחקי "שוטרים וגנבים" וגיבורי-על טובים הנלחמים נגד הרעים ומשתמשים בהם בצעצועים המעוצבים ככלי נשק מפלסטיק). המשחק הסוציו-דרמטי בפינות הגן תורם להתפתחות קוגניטיבית, חברתית, רגשית וגופנית של הילד. הילד משלב במשחק פעילות יצירתית, הנאה וחשיבה, תוך הפעלת דמיון עשיר וחסר גבולות.
תחומים שניתן לפתח בעזרת משחק
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg&mode=clean)
התחומים העיקריים שניתן לפתח בעזרת שימוש במשחקים הם אלה:[7]
- מוטוריקה[1] – המשחק הוא אמצעי יעיל לאימון ולתרגול של השרירים. הוא יכול לשמש כלי לשיפור הכושר הגופני, לפיתוח הקואורדינציה, המוטוריקה הגסה והמוטוריקה העדינה.[2]
- קוגניציה[1] – המשחק הוא כלי מעולה לפיתוח כשרים שכליים[2] ומיומנויות חשיבה, כגון , , , תפיסה כמותית. במהלך המשחק הסוציו-דרמטי הילד רוכש מיומנויות חדשות, הוא חוקר את סביבתו, מתנסה בחפצים מגוונים למטרות שונות מייעודן, הוא לומד על תכונות החפצים, משווה ביניהם (למשל מבחינת הגודל, הצבע או המרקם), הוא ממיין והוא מסיק מסקנות בנוגע אליהם, וכך מתרגל הכללים הלוגיים השונים. הילד מפתח אסטרטגיות יצירתיות ב שעולות במהלך המשחק בעזרת הדמיון. לדוגמה שני ילדים מעוניינים באותו תפקיד; אחד הפתרונות האפשריים שילד יכול למצוא לבעיה זו היא ששני ילדים יגלמו את אותו תפקיד ו"כאילו" היו שניים.
- למידה – ההתנסות במסגרת המשחק מאפשרת חשיפה לחוקי הטבע והפיזיקה (כמו במשחקי כדור). היא מאפשרת רכישה של ידע ומושגים מתחומים רבים:[2] אוצר מילים, מושגים חשבוניים (לדוגמה: כמות, גודל, מרחב ועוד). בתחום הקוגניטיבי דרך המשחק הילד לומד להכיר בתכונות שונות של חפצים, צורותיהם ודרכי ההפעלה שלהם, ובכך מפתח את יכולת ההכללה והסקה שלו. נוסף על כך הילד משתחרר מן האחיזה בחפצים קונקרטיים ועובר לחשיבה מופשטת יותר ומתחיל להבין יחסי פיזיקליים של חפצים כגון משקל, צורה, מרקם. כל זה מלמד אותו לחבר בין המציאות למשחק. המשחק יכול לשמש כלי ללמידה על ידי חיקוי של עולם המבוגרים.[2] לאחר שלב ההקניה, המשחק יכול לשמש גם ליישום ולתרגול של הנושא הנלמד.[1]
- יצירתיות ודמיון – המשחק יכול לפתח את הדמיון היוצר, למשל במשחקי בנייה, הרכבה ועיצוב.[2]
- כישורים חברתיים[1] – המשחק בקבוצה יוצר אינטראקציות חברתיות. המשחק החברתי כפוף למערכת חוקים שהמשתתפים מקבלים עליהם. יש לו ערך חינוכי רב ותרומה משמעותית לתהליך החברות על ידי הבהרת חשיבות השמירה על החוקים והפסד בכבוד. באופן זה הוא יכול לפתח את יכולת ההסתגלות לחיים בחברה.[2] "המשחק הסוציו-דרמטי משקף את מודעותו והתעניינותו הגוברת של הילד לסביבתו החברתית. המשחק הסוציו-דרמטי הוא כלי חברות חשוב ביותר שכן הוא תורם ליחסי הגומלין בקבוצת השווים. האינטראקציה החברתית מאפשרת לילד לחקור סוגיות שונות בחיי היום יום באמצעותן הוא לומד ומאפשר לילד ללמוד נורמות חברתיות בתוך הקבוצה, תרומה נוספת הקשורה לתחום החברתי היא עיצוב הזהות המינית והטמעה של תפקידי המגדר השונים. המשחק מאפשר לילד התנסות פעילה ביחסי אנוש באמצעות ייצוג סימבולית. משחק סוציו-דרמטי מאפשר לילד להיות בו זמנית שחקן, צופה ולקיים קשרים הדדיים." (סמילנסקי, 2003)
- התחום הרגשי-נפשי – המשחק יכול לשמש לפיתוח הכישורים הנפשיים. הוא מאפשר מתן ביטוי לאישיות, לחרדות, לרצונות כמוסים ועוד. באופן זה למשחקים יכולה להיות השפעה חשובה על עיצוב אישיותו של הילד.[2] במשחק הילד חווה מחדש אירועים אשר לא נעמו לו במציאות היום-יומית, כגון ביקור אצל רופא שיניים, אך בשונה מן המציאות במשחק הילד שולט במצב. בעת שחזור האירוע הילד מכין את עצמו להתמודדות נוספת בעתיד המציאותי, וכך יהיה מוכן להתמודד בשנית עם אותו אירוע. תחושת היכולת שנוצרת בזמן המשחק מבצרת את הביטחון העצמי של הילד.[8]
תפקידו של הצוות החינוכי
[עריכת קוד מקור | עריכה]שכלולו של המשחק הסוציו-דרמטי מתאפשר בעזרת יחסי הגומלין עם מבוגר משמעותי, לפיכך תפקידן של הצוות החינוכי במשחק זה הוא מכריע.[9] ארגון הסביבה הלימודית בגן באמצעות חפצים, כלים, מתן זמן למשחק וזמינות של מרחב מתאים יתרמו להרחבת המשחק הסוציו-דרמטי ולהפיכתו למשמעותי ומעמיק עבור הילד ויוביל אותו לחקירה וגילוי.
המשחק הסוציו-דרמטי הוא נקודת מפגש של הצוות החינוכי עם עולמו הפנימי של הילד. לכן חשוב שהכשרת הצוות החינוכי תכלול ידע על שיטות התערבות, דרכי צפייה והערכה וכדומה. חשוב שהצוות החינוכי ידע את מקומו במשחק – לא יוביל אותו אלא ייתן לילדים לנהל ולהוביל כרצונם. גישה זו מצריכה מן הצוות החינוכי סבלנות, ערנות ומעקב. על הצוות להיזהר שמעורבותו לא תהפוך למעורבות כפויה שבה הוא לוקח את מושכות המשחק ומשליך על הילד את תכניו שלו ואת עולמו הפנימי, חוסר הקשבה לצורכי הילד אינו מועיל להתפתחותו ואף מזיק לו. תפקידו של הצוות החינוכי במשחק להקשיב ולעודד את הילד לחקור את עולמו הפנימי.[10]
משחק לכל גיל
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף שהמשחק מלווה את האדם בכל הגילים, יש נטייה להשתמש במשחקים לצורכי הוראה בעיקר בגילים הצעירים ולהזניח את השימוש בו בגילים בוגרים יותר. זאת בעקבות ההנחה השגויה שמשחקים נועדו לילדים ושמשחק לא יכול להכיל תכנים מורכבים. למעשה, תלמידים בחטיבות הביניים ובתיכון וגם לומדים מבוגרים מפיקים תועלת רבה ממשחקים המותאמים להם.[1]
התאמה אישית של משחקים קיימים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיים מגוון רחב של משחקים המתאימים לכל גיל, הרכב שחקנים, מקום וזמן.[2] חוסר התאמה של המשחק יכול לעורר תסכול אם המשימות או מהלך המשחק קשים מדי עבור משתתפיו.[1] לאורך זמן תסכול מאתגר קשה מדי יכול להפוך לדאגה ואף להתעצם לחרדה.[11] לחלופין חוסר התאמה של המשחק יכול ליצור הרגשת זלזול אם הוא קל מדי ואינו מהווה אתגר,[1] ויכול גם לעורר שיעמום עבור פעילות שהיא מתחת ליכולותיו של האדם.[11]
תפקידם של אנשי המקצוע הוא להתאים את סוג המשחק כך שיקדם את המטרות החינוכיות או הטיפוליות בהתחשב בצרכיו ובמאפייניו האישיים של כל אדם. הגורמים שיש להביא בחשבון הם גיל, יכולת מוטורית, אינטליגנציה, מצב רגשי, תחומי עניין ועוד.
יצירה של משחקים חדשים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכנה של משחק חדש דורשת השקעה של משאבים כמו זמן וכסף. לעיתים השקעה זו נתפסת כלא משתלמת לאור המגוון העצום של משחקי הקופסה המסחריים. הכוללים משחקים בנושאים רבים ומכוונים לאוכלוסיות שונות.[1]
עם זאת המשחקים המסחריים הם לרוב בעלי תכנים כוללניים מאוד טמיועדים לאוכלוסיות רחבות ומתמקדים בעיקר בלומדים הצעירים. לא תמיד ניתן למצוא משחק התואם במדויק את חומר הלימוד הספציפי, או משחק המותאם היטב לרמת הידע והיכולות של התלמידים. לכן במקרים רבים יצירה של משחק ייעודי תאפשר לתת מענה מדויק ויעיל יותר למטרות החינוכיות המבוקשות.[1]
יתרון נוסף ליצירה של משחק חדש הוא התייחסות למאפיינים האישיים, החברתיים והרגשיים של הלומד. אחת הדרכים לעשות זאת היא להשתמש בתמונות של הלומדים או בנושאים מחיי היום יום שלהם, תוך התחשבות בהעדפות ובתחומי העניין של כל אחד. באופן זה החומר הנלמד הופך להיות יותר רלוונטי וקרוב לליבם של הלומדים. כך גדל הסיכוי שהלמידה תהיה משמעותית יותר ומעמיקה.[1]
אפשרות נוספת היא לאפשר ללומד להכין בעצמו את המשחק כחלק מתהליך הלמידה.[1] בדרך זו ניתן לפתח תפקודים ניהוליים כמו תכנון וארגון.
משחק צריך להיות מהנה, מזמין וידידותי, שאם לא כן הוא מפסיק להיות משחק. לכן אף שמטרת המשחק הלימודי היא להשיג יעדים חינוכיים, יש להקפיד לאורך כל שלבי התכנון שהפן הלימודי לא יפגום ברוח המשחק.[1]
צירוף דף הוראות למשחק חשוב כדי לעודד למידה עצמאית ולמנוע אי-הבנות. הוראות יעילות הן קצרות ותכליתיות, באופן שיהיה ברור ומותאם לאוכלוסיית היעד.[1] מבחינה אוריינית קריאת הוראות המשחק מפתחת את הבנת הנקרא, וכתיבה של הוראות על ידי הלומד מתרגלת יכולת הבעה בכתב.
משחוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – משחוק
מִשׂחוּק הוא השימוש בטכניקות עיצוב משחקים, משחקי חשיבה ומכניקת המשחק, על מנת לשפר הקשרים לא-משחקיים.
משחוק פועל באמצעות הפיכת הטכנולוגיה למרתקת יותר, על ידי עידוד המשתמשים לעסוק בהתנהגויות רצויות, על ידי הצגת הדרך להשגת שליטה עצמית ואוטונומיה. דבר זה נעשה על ידי סיוע בפתרון בעיות והימנעות מהסחות דעת ועל ידי ניצול הנטייה הפסיכולוגית של בני אדם לעסוק במשחקים. הטכניקה יכולה לעודד אנשים לבצע מטלות שהם בדרך כלל תופשים כמשעממות, דוגמת מילוי סקרים, ביצוע קניות, מילוי טופסי מס, או קריאה באתרי אינטרנט.
תורת המשחקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – תורת המשחקים
תורת המשחקים היא ענף של המתמטיקה והכלכלה המנתח מצבי עימות או שיתוף פעולה בין מקבלי החלטות בעלי רצונות שונים, כדוגמת המצבים המתעוררים במשחקי לוח שונים, בהם כל אחד מהשחקנים רוצה לנצח, ובפעילות כלכלית, בה כל אחד מהעוסקים שואף להגיע לרווח מקסימלי.
לניבוי נכון של התנהגות השחקנים עשויה להיות חשיבות מעשית רבה. בהתאם לכך, שיטות ומושגים מתורת המשחקים תופסים מקום של כבוד בענפי הכלכלה השונים ובמנהל עסקים ומשמשים גם במדעי חברה אחרים, כמו מדע המדינה ופסיכולוגיה, וכן במשפטים. תורת המשחקים משמשת גם בענפי ביולוגיה שונים, בעיקר בחקר התנהגות ואסטרטגיות אבולוציוניות של יצורים חיים.
סוגי משחקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנם סוגים רבים של משחקים. המשחקים יכולים להתקיים בבית או בחוץ, בקבוצות או ביחידים, בישיבה או בתנועה במרחב. יש משחקים המצריכים שימוש באמצעי עזר ואחרים לא.[2]
סיווג לפי כלי המשחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחת הדרכים לסווג את המשחקים היא על פי כלי המשחק שבהם השחקנים משתמשים במהלכו.
משחקי לוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – משחק לוח
משחק לוח הוא משחק המיועד לשחקן אחד או יותר, המתנהל בעיקר, או באופן בלעדי, על-גבי לוח שסומן מראש לצורך זה, בהתאם לכללים קבועים מראש. בדרך כלל נעשה שימוש בכלי משחק שונים, כגון חיילי משחק וקוביות משחק.
משחקי קלפים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – משחק קלפים
משחק קלפים הוא משחק שיש בו שימוש בקלפים, בין אם אלה קלפי משחק תקניים או קלפים ייחודיים אשר מיועדים למשחק הספציפי. קיימים משחקי קלפים רבים מספור, חלקם בעלי חוקים פורמליים וחלקם בעלי חוקים המשתנים לפי תרבות, מיקום או האדם המשחק.
משחקי קופסה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – משחק קופסה
משחקי קופסה הוא משחק שמגיע בערכה עם חוברת הוראות וכלי משחק, לרוב (אך לא בהכרח) לוח, חיילי משחק, קלפים וקוביית משחק. משחקי קופסה משוחקים בדרך כלל על שולחן גדול, וקיימים רמות שונות של משחקי קופסה - ממשחקים פשוטים לילדים וכלה במשחקים מסובכים הדורשים חשיבה אסטרטגית ומיועדים לבוגרים.
סוגים נוספים של כלי משחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משחקי עט ונייר
- משחקי חברה ללא עזרים
- משחקי כדור
- משחקי מחשב ומשחקי וידאו
סיווג לפי אופי המשחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה] |
לשער הנושאים והמאמרים בתחום המשחקים, ראו פורטל משחקים. |
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משחק - איך הוא משפיע על מציאות חיינו, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2021
- גיליון המוקדש לנושא "משחק", משקפיים 8 (1990)
- מיכאל סבן, "משחקי לוח קדומים בארץ ישראל", קדמוניות, 144, עמ' 50–64 (2012)
- גדעון לוין, המעורבות המשתפת של הגננת במשחקים דרמטיים של ילדים, הגיל הרך הד הגן, 67 (4), 12 - 20
- סמילנסקי, ש' ושפטיה, ל' (1993) המשחק הסוציודרמטי. תל -אביב: הוצאת אח
- סנפיר, מ' (2003) רק משחק, הד לגן,67(4), 11-4
- לוין, ג' (2000 א') משחקי ילדים, הד הגן, 64(4), 47-42. (2000 ב')
- Diagram Group, The Way To Play - The Illustrated Encyclopedia Of The Games Of The World, Paddington Press, 1975
- David Pritchard, The Family Book of Games, Brockhampton Press, 1994
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מאיר בר-אילן, משחקי ילדים בעת העתיקה, דברי הקונגרס העולמי האחד-עשר למדעי היהדות, ירושלים תשנ"ד, חטיבה ב, כרך א', עמ' 23–30
ד"ר רבקה יהב, משמעות המשחק בילדות - וידאו, באתר הערוץ האקדמי, 20 בפברואר 2008
אילה יפתח, האדם המשחק, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
עוזי מלמד, שילוב משחקי מחשב בלמידה, הרצאה בכנס מופ"ת (2011)- חמוטל ארבל, דנוש לחמן, נורה אפשטיין והגר קאופמן, המשחק הלימודי: פיתוח ועיצוב, באתר בית ברל
- פיטר גריי, תנו לילדים לשחק, באתר אלכסון, 6 באוקטובר 2013
- משחק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 חמוטל ארבל, דנוש לחמן, נורה אפשטיין, הגר קאופמן, דינה קבלינסקי בן דור, למידה באמצעות משחקים, אאוריקה, 32 (2011)
- 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 יואב בן-דב, אילנה שמיר וזהבה כנען, אביב חדש: האנציקלופדיה הישראלית לנוער, הוצאת אנציקלופדיה אביב בע"מ (2004)
- 1 2 3 4 5 6 יוהאן הויזינגה, האדם המשחק, ירושלים: מוסד ביאליק (1966)
- 1 2 3 4 5 6 7 8 בטלהיים, ב' (1987), הורה מתקבל על הדעת, תל אביב: עם עובד
- ↑ Teng, C. I. (2011). Who are likely to experience flow? Impact of temperament and character on flow. Personality and Individual Differences, 50(6), 863-868.
- 1 2 3 4 5 6 7 אסתר קבלסון, התפתחות, למידה ומשחק בגיל הרך, באתר פסיכולוגיה עברית, 7 ביוני 2005
- ↑ עדה בקר, עם מי שיחקת בגן היום: עולם החברתי של הילדים בגיל הרך, מכון מופ"ת, 2009
- ↑ תובל, ח. לומדים לשחק ומשחקים כדי ללמוד, הד הגן 67 (4): 20 - 31 (2003)
- ↑ "משחקי ילדים – המעורבות המשתתפת של הגננת במשחקים הדרמטיים של הילדים". הגיל הרך. 2011-02-07. אורכב מ-המקור ב-2019-02-15.
- ↑ המשחק בגיל הרך, באתר הגיל הרך, 2011-02-07 (ארכיון)
- 1 2 אשר משיח, קורין ספקטור ואורלי רונן, לחנך לפנאי, רעננה: מכון מופ"ת (2004)
| משחקים | ||
|---|---|---|
| סיווג לפי כלי המשחק | משחקי לוח • משחקי קופסה • משחקי קלפים • משחקי עט ונייר • משחקי חברה ללא עזרים • משחקי כדור • משחקי מחשב, פלייסטיישן ומשחקי וידאו | |
| סיווג לפי אופי המשחק | משחקי ספורט • משחקי תפקידים • משחקי מלחמה • משחקי אסטרטגיה • משחקי ילדים • משחקי חשיבה | |
| שימושים למשחקים | פנאי • הנאה • בידור • גן שעשועים • משחקייה • הוראה מתקנת • E-learning ולמידה משולבת מחשב • אימון מוחי • תחרות • ספורט • משחוק | |
